| |
כזאת אנוכי: שקטה
כמימי אגם
אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות
ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל) |
| 6/2003
 ואולי היום זה יום ללא תהיות, מחשבות, שאלות...
אולי היום זה יום לזרום איתו (אני דווקא אוהבת את המילה הזו... ), ללכת עם ההחלטה שהחלטתי לפני כמה שבועות...
זה כל כך חדש לי...לא הייתי במצב כזה מעולם, גם לא עם ד.
חוסר ידיעה מוחלט...לתת לדברים להתנהל מעצמם ולראות מה יקרה...אולי אפילו מין חוסר שליטה אבל לא כזה שבא מחוסר מודעות, מריגוש עצום, מטירוף חושים, אלא דווקא ממקום בו המודעות חזקה וברורה וגם ההחלטה ללכת עם זה נעשתה בראש צלול לחלוטין...
שוב יש לי כיווצוצים קטנים בבטן, ריגוש קליל מרחף בתוכי, לא מרים אותי לגבהים עצומים שלא מאפשרים לי לתפקד והנפילה אחריהם קשה וכואבת, ריגוש נעים שלא מוריד לי את החיוך מהפנים, משהו שלא הרגשתי הרבה זמן...
ואני יודעת שאני מגיעה היום עם הסתכלות מפוקחת והגיונית על מה שקורה, על מה שיכול לקרות...אני מרגישה שאני הרבה יותר חזקה מאז שהתחלתי לבדוק את הגבולות שלי ,לרצות להתנסות בחוויות ולחוש תחושות שמעולם או מזמן לא הרגשתי...
אני יודעת שדווקא עם ההסתכלות המפוקחת הזו , אני יכולה ואני מרשה לעצמי להינות...הנאה פשוטה ובסיסית ביותר ...אולי כי היום אני סומכת על עצמי יותר....
ופמה מותק, תורידי את החיוך הזה מהפנים שלך, אנשים עוד יחשבו שיצאת מדעתך... .
***********************************************
חברים יקרים,
אני יודעת שהפוסט הזה נקרא כמו חידת הגיון שאין שום סיכוי לפתור אותה , ואני מצטערת, אבל כרגע לפחות, אני לא יכולה להיות ברורה יותר... .
אז בבקשה, תהיו סבלנים איתי....
| |
| כינוי:
בת: 64
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
