מהסביבה של שרי אריסון ודומיה, נוהגים לוותר בנדיבות לב גדולה על מתנה ליום הולדת/נישואין או כל ארוע אחר שמחייב

הבאת מתנה ומציעים, במקום,  מגוון של עמותות לתרום להם.

אני לא כל כך עשירה חומרית ולכן עניין המתנות עדיין תקף (המממ...) אבל בשאר הדברים, הלא חומריים ומוחשיים, אני מרגישה לעיתים מלאה כל כך עד כי כל מה שאני רוצה לומר ביום הולדתי זה הוא מילה אחת קטנה:

תודה.

על מה שיש ,

על מה שיהיה,

ואפילו על מה שאין.

על האנשים שסובבים אותי,

בחיים המוחשיים ובחיים הווריטואליים (כן, כן, את, אתה וגם אתם),

על החיוך,

על הבכי,

על השמחה,

על הצער לעיתים,

על היכולת לחבק,

על היכולת לקבל חיבוק,

על הבריאות,

על הכאב,

על הנשימה.

על החיים.

תודה.