| |
כזאת אנוכי: שקטה
כמימי אגם
אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות
ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל) |
| 6/2003
 את יודעת...
לפחות את לא נלחמת בדמעות שפורצות כשאת מקבלת עוד מייל רגיל, סטנדרטי, שמדווח כמו שמספרים לחבר על מה היה בסוף השבוע, תוכניות, היום הזה וכו'...
את יודעת שאם לא תלחמי בהרגשה המחורבנת ובדמעות הם יעברו כי הם כבר מרגישים אחרת...
כי אפילו לא פתחת את המייל שלו כשראית אותו בבוקר...הלכת קודם לשלוח כמה פקסים ורק אחר כך פתחת אותו...
אז למה את בוכה?
כי סיפור של 10 חודשים כמעט לא נגמר ברגע אלא גווע לאט לאט, כמו שכתבה STM בפוסט שלה אתמול, הציטוט של סאלומה :"...ואהבה שאינה נענית – מתה מרעב. אך המוות מרעב הוא איטי יותר ומכאיב יותר..." .
לכן הבכי כל פעם שאני רואה ששוב, לא השקו ולא הזינו את מה שאני מרגישה וזה מת עוד קצת...עד שבסוף אני אקבל מייל כזה ובאמת לא יזיז לי...
אז אני לא נלחמת, נותנת לעצמי להרגיש מה שאני מרגישה, לבכות, לשתוק עם עצמי...הכל אותו הדבר, אבל גם מאוד אחר...
וחוץ מזה, יום ראשון, בוקר, כל היום עוד לפנינו, מצב הרוח בחופשה וכו'...
יהיה טוב...
| |
| כינוי:
בת: 64
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
