(ציטוט מהזכרון matrix reloaded)

עברה עלי חוויה קולנועית מדהימה.

מזמן לא הייתי בשילוב כזה של דברים שהשאירו אותי חסרת מילים, עם רוח מרוממת ומחשבות שרצות בראשי...

הלכנו לראות, במבנה משפחתי מלא את הסרט matrix reloaded בסינמקס בסינמה סיטי.

השילוב של מסך ענק עם טכניקה מיוחדת שנותנת לעיתים את התחושה שאתה חלק מהסרט, המוסיקה שכל כך התאימה והוסיפה לסצינות ולתחושה של הכוח, קרבות הקונג-פו (או מה שזה לא יהיה) שנראו ברוב המקרים כמו ריקודים, העולם המיכני התת קרקעי של ציון , הדיאלוגים בין השחקנים שהיה צורך להאזין להם בקפידה כי הם רומזים על דברים שהיו בעתיד או יהיו בעבר, וכמובן קיאנו האחד והיחיד (;-)) הביאו להרגשה שלי שזה סרט שאני חייבת לראות לפחות פעם אחת נוספת, כי מהפעם הזאת יצאתי עם תחושה חזקה מאוד של "עוד"...

ויצאתי עם שני משפטים שנגעו בי, באופן  מיידי...

הראשון היה זה שרשמתי למעלה: אני עומד כאן מולכם ללא פחד לא בגלל הדרך שלפנינו אלא בגלל הדרך שעברנו...מורפאוס (לורנס פישבורן) עומד מול האסיפה של אנשי ציון ונותן להם תקווה שיוכלו לעמוד במבחן הקשה שעומד מולם, באמונה שלו שזה הקרב המכריע אבל גם האחרון...

ואני, אני הרגשתי שהמשפט הזה מתחבר ומתאים לי , למה שקורה לי בזמן האחרון, לתחושות, לדברים שאני מרגישה, לדברים ששוב , משתנים בתוכי...

אמרו לי כאן, בישרא לא פעם, אנשים שונים, כשמפרקים את הפחד לגורמים, עומדים ומולו ומסתכלים עליו , מהו, מה הוא מכיל, מה הוא עלול לעשות, כשעושים זאת הוא מאבד את ההשפעה שיש לו עלינו, הוא מאבד את הכוח ואת השליטה שיש לו עלינו...ואז, אז אפשר לחליט בראש צלול וברור מה הלאה...

וכשאני מסתכלת על הפחד, על הפחדים שלי, אני מרגישה אליהם פתאום אחרת, הם פחות מפחידים אותו...לא בגלל מה שמחכה לי בעתיד, אלא בגלל הדרך שעברתי ב 10 החודשים האחרונים...

המשפט השני: "...את ההחלטה כבר החלטת בכך שהגעת לכאן, עכשיו אתה רוצה להבין מדוע החלטת כך..." (ציטוט מהזכרון) משפט שהנביאה אומרת לנאו (קיאנו ריבס)...

והמשפט הזה התלבש לי בדיוק על מה שעשיתי ביום חמישי...והתשובה, אולי ידועה לי , ואולי לא, אבל אני לא בטוחה שאוכל להשאיר אותה באוויר...

******************************************************
מה שעבר עלי ביום חמישי בערב, לאחר הטיפול אצל כרמל, הוכיח לי שוב את הקשר ההדוק שיש בין הנפש/רגש לגוף.

לפני שבוע דיברתי עם אישה שעברה חוויה רגשית חזקה מאוד, ולאחר שהתאוששה ממנה בעזרת אנשים שהיו איתה, הרגישה פתאום שהגוף שלה בוגד בה...שהוא חסר כוח, אנרגיות , שהיא לא מכירה אותו יותר...לא ידעה מה לעשות, רצתה לדעת איזה טיפול אפשר לקבל כדי לחזור למה שהיה...

ידעתי על מה היא מדברת...

הרי לא פעם לאחר פגישה לא קלה אצל ע. או לאחר ימים עם סערות נפש הייתי מרגישה כאילו עבר עלי מכבש...וההתקררות שלא עזבה אותי חודשים בחורף האחרון, בדיוק בתקופה לפני ואחרי הניתוח של ד. כשלא ידעתי מה קורה איתנו, איתי...מעולם לא סבלתי מהתקררות כזו ארוכה שפשוט לא עזבה אותי...וידעתי, ידעתי שהגוף שלי אומר לי משהו, אבל אני סרבתי לשמוע, אולי לא יכולתי לשמוע, אולי התקווה שלי, הכמיהה שלי היתה כל כך חזקה שפשוט לא יכולתי לשמוע צלילים אחרים, ואפילו הם באים מתוכי...

הארוע הרגשי לאחר הטיפול לקח רק חצי שעה שלאחריה הייתי רגועה לחלוטין, צלולה ושקולה, אבל הגוף שלי, הגוף שלי היה דרוס...לא הצלחתי להחזיק את העיניים פקוחות, הרגשתי כאילו אני אחרי מאמץ גופני של שעות, והתחושה הזו עברה לי רק לאחר שנת צהריים טובה ביום שישי אחר הצהריים...

 

אבל היום אני שומעת יותר לגוף שלי, מאזינה יותר לקולות שבתוכי, ואפילו אם אני לא מסכימה להם בתחילה, אני לא מונעת מעצמי את האפשרות לשמוע...לאחר שנרגעתי, לאחר שכרמל לחצה על מה שלחצה והרגשתי, באופן מוחשי לחלוטין כיצד המועקה , הגוש השחור שהיה שם , נעלם ומתפוגג, יכולתי גם להקשיב והפעם באמת להקשיב לדברים שהיא אמרה לי, ועם חלוף השעות הפסקתי יותר ויותר להתנגד להם, כי הם באו מתוכי, מהתת מודע שלי, והם היו נכונים לי...

 

ואז, כשהפסקתי להלחם בהם, בעצמי, חזרה השלווה, הרגיעה, חזרה התחושה הטובה שאני מסתובבת איתה בשבועיים האחרונים ושחששתי שהיא נעלמה שוב...

ומה החלטתי ביחס למה שנאמר לי...?

שיש דברים בגו, ושאני לוקחת אותם לתשומת ליבי... .

**********************************

ביום שישי כתבתי על אמא שלי, דברים שהחזקתי בתוכי הרבה שנים ולא העלאתי אותם בצורה מסודרת על הכתב...

עשה לי טוב לכתוב עליה, הרגשתי  שלפחות לדקות האלה היא היתה איתי.

התגובות שקיבלתי על הפוסט הזה ריגשו אותי מאוד מאוד ואני רוצה להודות כאן לכולם, חברים ותיקים וחדשים על העידוד, האיכפתיות, המילים והחיבוקים.

תודה לכם, אוהבת אתכם...

 

**************************************

היום עובר ומצב הרוח כנראה קטע את חופשתו מוקדם מהרגיל....