פעמיים בשבוע האחרון מצאתי את עצמי כועסת ומאבדת שליטה עד כדי צעקות בגרון ניחר...

פעמיים הייתי אני מול הבנים שלי, הצעיר והבכור...

פעמיים יכולתי להרשות לעצמי (אולי בפעם הראשונה )לצעוק ולהזדעזע מתוך התחושות , הכאבים , הפחדים שלי ואחר כך לבכות יחד איתם...

פעמיים הם ראו את אמא שלהם מרשה לעצמה לאבד שליטה ולומר דברים שאולי לא היתה צריכה לומר אותם...

פעמיים הם ראו אותה בוכה מתוך תסכול ותחושת אין אונים...

פעמיים צמחה מתוך איבוד השליטה והזעזוע שיחה אחרת, שונה  וחופרת נשמות מאשר היתה לנו אי פעם...

פעמיים הם ראו והבינו שאפשר לומר דברים לא קלים, שאפשר לזעום ולסעור, לאבד שליטה ולהחזיר אותה לעצמנו, ויחד עם זאת למצוא את הדרך והיכולת להמשיך ולדבר על הדברים גם אם כרגע אין תשובות ופתרונות לשאלות...

יותר מפעמיים חיבקתי ואהבתי אותם.