| |
כזאת אנוכי: שקטה
כמימי אגם
אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות
ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל) |
| 6/2003
 מין יום כזה...
משהו כל כך סוער בתוכי, ממלא אותי עוד ועוד לא ברור לי מהיכן הגיע אבל עושה לי טוב...
הגעתי לעבודה, פתחתי את הדוא"ל, מיילים, כל מיני, גם מד.
מתי , מתי יפסיק לשלוח לי כרוניקות...הייתי, עשיתי, הלכתי, באתי...רציתי לשלוח לו מייל: אולי תכתוב במקום זה מה אתה מרגיש...?
הרגשתי שאני קרובה לזה, אני הרי יכולה לפוצץ את העולם...
בבוקר קיבלתי את המייל על "אנשים שבאו מתוך סיבה". כשקיבלתי אותו לפני מספר חודשים, ואחר כך גם קראתי אותו אצל גרנולה, הרגשתי שהוא מדבר אלי בדיוק...לא אהבתי את הסיום שלו, שלאחר שאותם אנשים ממלאים את הסיבה שבגללה הגיעו אלינו, הם ילכו מאתנו...ידעתי בדיוק למה הכוונה אצלי, ולא יכולתי לקבל את זה, לא יכולתי להבין את זה...הכאב היה גדול מדי...
היום שמרתי את הקטע כדי שאוכל לקרוא אותו שוב ושוב, ושלחתי אותו לד. עם הכותרת: אני מאמינה בזה מאוד...
אני יודעת שהוא קורא את זה, הוא אמר לי, אבל לא קיבלתי תשובה...מצד שני, אני גם לא ממש מחכה לה...הספיק לי ששלחתי לו...אני הרי מרגישה שאני יכולה לפוצץ את העולם...
קניון עזריאלי.
או שאני לא מגיעה אליו במשך חודשים, או שפעמיים בתוך פחות משבוע...זה היה אמור להיות דיקסי על סופלה שוקולד אבל בסוף החלטנו חמוטל ואני, לשבת על שניצל וסלט...
כמו שאמרתי היום לג. אני סאקרית של פגישות עם אנשים...גיליתי את זה רק בשנה האחרונה, זה ממלא אותי כל כך, השיחות , ההבנות, הדעות הקרובות והשונות, התחושה של הביחד, של המשותף וגם של המפריד, המעניין והמרתק...והנסיעה לשם ברכבת רק הוסיפה על ההנאה הגדולה....
ולפעמים פותחים את הדוא"ל ומגלים בלי שום כוונה, סתם במקרה, במקום מסויים הפתעה קטנה שכל כך משמחת וגורמת לעוד פרפר לרפרף בתוך הגוף....
תשובה שמחכים לה ואני לא רוצה לתת...דוחה אותה...מתקשרים...שוב ושוב...טוב שאפשר לשים את הטלפון על "שקט" ולא לענות...פתאום יש תחושת כח...רק שאני לא בטוחה שאני רוצה את הכוח הזה במקרה הזה...
דברים ברורים, דברים סתומים...מין יום כזה...
דיסק של שירים ממחזות זמר בלונדון מכניס אותי לאווירה המתאימה ומעלה היום עוד קטע על לונדון...כבר הייתי צריכה לסיים אבל....
| |
| כינוי:
בת: 64
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
