לעבור סדנאות או מפגשים שמחברים אותך לעצמך ולמוּדעות שבך, יכול לפעמים להעיק...

את כבר לא יכולה לקחת שום דבר כמובן מאליו או באופן התרחשותו הטבעי אלא חייבת מיד לבדוק איך זה נוגע בך, היכן ומדוע זה פגע בך ולמה זה הצית את התחושות שבוערות בעצמותייך...

וכך מצאתי את עצמי לא יכולה להמנע מלחשוב מה הכעיס אותי, ואולי אף פגע בי, בסערות השבוע שעבר, שהחלו אצלי והתפרסו לבלוגים מארחים נוספים...

למה אני לא יכולה סתם להיפגע? להסתובב עטופה בשמיכת הפגיעה המחבקת והמנחמת ולדעת ש"הם" לא בסדר וזכותי להרגיש כך?

אי אפשר כבר לכעוס כעס בסיסי, טהור ופשוט בלי לחפש הסברים עמוקים ומנומקים על מהיכן , למה וכיצד?

כנראה שכבר לא...

מתייחסים אלי כאל   מ ט ו מ ט מ ת .

דחליל קש ריק ממוח כמו הדחליל של דורותי ב"קוסם מארץ עוץ".

אדם חסר דיעה ומחשבות משל עצמו שמושפע במהלכיו ובמעשיו, באופן מוחלט כמעט, מתגובות האנשים שמסביבו...

שלא ישב ולו לרגע אחד וחשב, תהה, התעמק, התחבט, התלבט עם ובתוך עצמו...

מ ט ו מ ט מ ת .

וברוח מפגשי המוּדעות והחיבור לעצמי אוסיף, שכנראה הכעס בא מתוך המקום הפנימי והעמוק ביותר, שבו  יש קול קטן בתוכי שאומר לי שאולי באמת יש משהו בדבריהם...

לו לפחות הייתי בלונדינית...

(סתאאאאאאם...)