| 6/2003
לונדון 11.6.2002 (המשך)
(המשך מעללי בעיר הגדולה לאחר ההקאה האולטימטיבית בתאטרון... )
9.00 ארוחת בוקר במלון
אני יושבת ליד החלון צופה לפארק ליין (אחד הרחובות היקרים ביותר בלונדון) ולהייד פארק - וזו אכן הדרך הטובה ביותר להתחיל את היום (נקווה שלא יגמר כמו אתמול...).
המלון מאוד אקסקלוסיבי, רוב המבקרים מבוגרים, רק היום ראיתי ילדים בחדר האוכל, אין לו את כל הפרוספקטים של אתרי התיירות כמו במלונות אחרים, סידורי הפרחים מבוססים על סחלבים וקאלות (פרחים יקרים מאוד למי שלא מכיר...).
ארוחת הבוקר הקונטיננטלית כולל מגוון לחמים, גבינות, נקניקים, יוגורטים, פירות טריים, משומרים ויבשים, דגנים ושתיה. ארוחת הבוקר האנגלית כוללת את הביצים וכל השאר, אני נהנית מכל העולמות.
אתמול היום נגמר לא טוב. לאחר שאחר הצהריים אכלתי מכל הבא ליד ללא מנוח לבטני (כולל אוייסטרים - צדפות- בסלפרידג'ס) הדבר החל להתנקם בי איך שישבתי בתאטרון. במקום להנות מההצגה "גבירתי הנאווה" שנראתה בעלת פוטנציאל מהנה , הייתי שטופת זיעה קרה וללא יכולת לזוז פן אקיא שם. לאחר 1/2 שעה כשל כוח סבלי, התנצלתי והצלחתי להתאפק עד השרותים.
ומשם לא צריך לפרט יותר, רק אומר שמסכן מי שהיה צריך לנקות זאת. יצאתי החוצה, תפסתי מונית וחזרתי למלון.
מובן שלאחר שהקאתח את נשמתי הרגשתי יותר טוב, אבל לא הייתי במצב לחזור להצגה. לא נורא. נראה את הגרסה העברית בארץ, יש לי 30 דקות להשוות (לאחר שבועיים כשראיתי את ההצגה בארץ, לא זכרתי דבר , מה שמוכיח שכשהבטן סוערת המוח לא מסוגל להתרכז בשום דבר אחר...).
היום אני הולכת להסתובב באזור הולבורן ובתי המשפט והסיטי (שריטה גדולה שלי...), אחר הצהריים קניות ובערב, מצעד של ההורסגארדס. יום טוב!
13.00
אני יושבת ואוכלת סנדביץ ב pret a manger ב strand (הרחוב המרכזי המוביל לסיטי, מרכז העסקים של לונדון) לאחר ביקור קצר בבית המשפט האזרחי של לונדון.
אכן מלא הוד והדר, גבוה, עתיק, משרה אווירה של קדושה ורצינות, שונה מבתי המשפט בתל אביב.
האולם הראשון שנכנסתי אליו עסק ב...פטנטים אכן, אצבע אלוהים (קוקסטה תבין את זה יותר טוב...;-)) זה היה משעמם אז עברתי הלאה ובאולם השני הם היו לבושים עם גלימות וקפלטים (הפאות הלבנות). הנושא לא עניין אותי. האולמות גבוהים מאוד ועל כל הקירות יש ספריות עם ספרי משפט והמון עץ. מרשים.
עכשיו אני בדרך לאולד בייל (בית המשפט הפלילי). עכשיו זאת שעת ארוחת הצהריים וכולם יצאו לרוחב לאכול משהו, זו האווירה הדינאמית של הסיטי שאני כל כך אוהבת.
14.50
אני באמצע משפט רצח ב"אולד ביילי" התובעת חוקרת רופא בקשר לפצעים שגרמו למוות. הנאשם שיושב מאחורה מאחורי מחיצת זכוכית בבגדים רגילים נראה איש רגיל ולא כפושע מפחיד. זהו משפט עם מושבעים והעו"דים והשופט לבושים בגלימה ופאה לבנה. בית המשפט מודרני יותר מבית המשפט האזרחי.
20.15
אני יושבת במסעדה האיטלקית הנחמדה ZIPPI בוויטהול (מאוד ממולצת, אכלתי שם 3 פעמים ואף פעם לא התאכזבתי, גם המחירים נוחים מאוד) לאחר המופע המרשים של ההורסגארדס בחסותו של הדוכס מגלוסטר , דודן או הדוד של המלכה (זה היה אחד המופעים לרגל יובל למלכותה של המלכה אליזבת, חגיגות שהוציאו את הבריטים מדעתם באופן מוחלט...).
במופע השתתפו נגנים על סוסים, הנגנים עם הכובע השחור הגבוה, וכן נגני חמת חלילים. הם נגנו מגוון של מנגינות אנגליות, איריות, סקוטיות וכן נעימות ידועות תוך כדי תרגילי סדר.
זו היתה הפעם הראשונה שהייתי כל כך קרובה למשהו שקשור למסורת ולמורשת הבריטית ונהנתי עד מאוד.
בצהריים הפסקתי בפתאומיות את שכתבתי באולד ביילי ואמשיך עכשיו.
כפי שאמרתי, האולם יחסית יותר מודרני והמושבעים חלקם נראו שהיו מעדיפים לישון את שנת הצהריים ואל להתעסקת בפציעות שגרמו למוות. מכיוו שאסור להכניס מצלמות לבתי המשפט אז החנות ממול שומרת על המצלמות תמורת 1 או 0.5 פאונד (תלוי בבית המשפט...) ועושה קופה יפה (דרך אגב, בבתי המשפט, ובמופע של ההורסגארדס,היו המקומות היחידים בהם נתקלתי בבדיקה גופנית ושל החפצים של המבקרים...ממש הרגשתי כמו בבית...  ).
לפני האולד בייתי עברתי שני דברים נחמדים וכלל לא מתוכננים: האחד, כניסה לפאבים איריים וצפייה בחלקים של המשחק אירלנד-ערב הסעודית תוך השתתפות בשמחתם של האירים על נצחונם. האוירה היתה כייפית: אנשים באמצע היום לבושים או בחליפות או במדי הנבחרת (כולל נשים) שותים בירה גיניס בכוסות עניקיות וצורחים ומוחאים כפיים. היה יופי.
הדבר השני, כשנכנסתי לכנסיית st. mary le bride בפליט סטריט ליד הבניין של סוכנות רויטרס. בכנסיה זו בקרנו ג. ואני לפני מספר שנים בסיור רגלי על פינות החמד הנסתרות של לונדון. הכנסיה נחשבת "לכנסיית העיתונאים" והפצצה שנפלה עליה ב 1940 חשפה כנסהי עתיקה מתקופת הרומאים. כמו כן, צריח הכנסיה הוא הדוגמא לעוגות החתונה הנפוצות (אלה עם מספר קומות, קיטש...). בקיצור, נכנסתי לכנסיה כדי לנוח קצת ונפלתי על קונצרט צהריים של זמרת סופרן ושל פסנתרנית שהיה פשוט מקסים. עם קול צלול וגבוה כמו של הזמרת ושירים קלאסיים בגרמנית וצרפתית - זו היתה אתנחתת צהריים מושלמת.
**************************************
מחר היום האחרון לטיול...
וזה, אני מבטיחה, הפוסט האחרון של פמה היום... .
| |
| כינוי:
בת: 64
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
