היה כתוב במתכון.

וחצי כפית פפריקה חריפה.

ואני , מתוך פיזור נפש כנראה,

שמתי בדיוק ההפך.

מישהו ישרוף את הלשון היום, אין ספק...

ואולי זה סוג של סיום דרמאטי לשבוע שהיו בו כמה ימים של תהפוכות נפש ותחושות קשות של חוסר אונים,

אכזבה, פחד, וכעס.

על הצד השני (א. הצעיר)

ובעיקר,

עלי.

על שלא יכולתי לתת לו את האמפטיה וההבנה שהיה זקוק לה ורק הייתי נתונה בתוך הסרטים שלי שליבנו את הכעס עליו ומשם את הכעס עלי וחוזר חלילה

עוד ועוד ועוד.

בסופו של דבר הדברים הסתדרו (טלפון קטן לכאן ולשם) וא. הצעיר נכנס סוף סוף למקם שנכון לו להיות בו,

לעבוד קשה (טוב מאוד שכך),

ולשרת את המדינה והעם כמו כל חייל בצבא ההגנה לישראל.

ורק אמא שלו צריכה לזכור לפעמים שהסרטים שלה,

הם אך ורק,

שלה...

שבת שלום חברים יקרים, עם חום פנימי שמסלק את האפור שבחוץ...