הייתי בטוחה שהפעם תהייה שבת שקטה.

לא רק השבת עצמה, גם ובמיוחד מוצאיה , שבחודשים האחרונים היו קשים לי מאוד...

ובאמת, היום החל כך.

נסיעה לדרום, לג. שנשאר שבת.

עצירה בב"ש, קפה, סנדביץ' טונה, לאפה עם שווארמה מאווזי לחייל, שווארמה במגשית להורים של החייל, השלמת קניות בסופרפארם ובאופיס דיפו, הגעה לבסיס.

היה נעים מאוד  שם בדרום המדברי.

רוח קלילה וקרירה של שילהי הקיץ  מלטפת את הפנים המאובקות והשזופות של הבנים והוריהם, מסלקת כל זכרון של קיץ חם , מאובק ומעיק ( דירת נופש חורפית בירוחם/דימונה?).

שיחה עם ג. החייל על דברים שבלב וחזרה הביתה.

ובבית, שנינו, ג. הבעל ואני , נכנסנו למין צורך של סדר והתנפלנו על דברים שעמדו כבר זמן מה והיה צורך  לנקות ולסדר אותם,בבחינת  עשיית "פסח" בראש השנה.

והרגשתי טוב.

באמת.

מין שלווה פנימית. רגיעה.

אבל אז נכנסתי לישרא.

וזהו.

האמת, שאני כבר קצת עייפה...

(פוסט חידתי במקצת. מצטערת)