| |
כזאת אנוכי: שקטה
כמימי אגם
אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות
ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל) |
| 6/2003
לונדון - היום האחרון 12.6.2002
14.00 pret a mange במרבל ארץ'
שוב יושבת כאן, אוכלת משהו (לאחר שאכלתי אמריקן פרייד צ'יקן מגעיל) ושותה את הקפה האהוב עלי - מוקה.
היום האחרון - אני מתחילה לעכל את הטיול ולחשוב על סיכומים. לאחר הקפה אלך לריג'נט פארק ואמשיך לכתוב שם.
16.45 - קיו גארדן
שיניתי את תוכניותי ועשיתי סיור בן כמעט שעתיים בין רי'צמונד לקיו גרדנס (שתי שכונות כפריות בדרום מערב לונדון) לפי מסלול שבספר. וזה היה פשוט תענוג! רוב הזמן הלכתי בשביל לאורך התמזה.
שביל סבוך עם צמחיה רבה, עופות מים, התמזה מצד אחד ונחל קטן מצד שני. המון ירק, שקט ורוגע שמפעם לפעם מתחלף ברעש המטוסים הנוחתים בהת'רו. רוב הזמן הייתי לבדי כשלעיתים עברו אותי רוכבי אופניים ורצים, אך לא חששתי.
בתמזה התאמנו חותרים (אולי מאוקספורד - לתחרות של השנה הבאה[תחרות החתירה השנתית המסורתית בין אוקספורד וקיימברידג' שמתקיימת כל שנה באפריל , נחשבת מאוד מבחינת הכבוד בין האוניברסיטות וגם מבחינה ספורטיבית, ומשתתפים בה לרוב חברי הנבחרת האולימפית בחתירה]).
עכשיו לקראת הסוף, אני יושבת עוד מספר דקות בגן ירוק וגדול באמצע קיו גרדנס ומנסה לספוג עוד ועוד ירוק ושקט לתוכי שיתנו לי את הכוח לעבור את הימים, השבועות והחודשים שלפני.
(לא יכולתי לקום וללכת, פשוטו כמשמעו, היה שם כל כך ירוק, שקט, ויפה...)
21.20 נמל התעופה הית'רו
שוב, יושבת ב pret a mange (רשת של סנדביצי'ם, משקאות, קפה ונישנושים שפרושה ברחבי לונדון וגם בריטניה, אני שפוטה עליה... קפה המוקה שלה, הוא הדבר אליו אני משתוקקת אליו בחלומות הקפה שלי...) ועת הסיכומים החלה.
מסתיים לי עכשיו אחד השבועות המיוחדים בחיי ובוודאי אחד הטובים. אני עוד צריכה להכיל את מגוון החוויות והרגשות שעברו עלי , אני רק יכולה לומר שהיה לי טוב מאוד השבוע הזה עם עצמי.
כפי שתארתי לעצמי לא השתעממתי לרגע, חשבתי ודברתי בראש כל הזמן, ואפילו כשלא -היה טוב.
העובדה שלא הייתי צריכה לדאוג לשום דבר חוץ מלעצמי היתה מרעננת ומרגשת לאחר כ 20+ שנים שבהם אני דואגת לאחרים ראשית לכל ורק אחר כך לעצמי.
ידעתי שאסתדר ואפילו במקומות שלא מוכרים לי אופילו במצב לא נעים כמו ההקאה בתאטרון (גם זו חוויה). השהייה במלון המיוחד והאלגנטי הינה גם חוויה שנראה לי שתהייה חד פעמית (אין לנו כסף למלון כזה !!).
נהניתי להיות רחוק מהארץ עם כל הקושי ששם , נהנתי להיות במקום בו לא בדקו אותי כל דקה ביסודיות וכל מה שמעניין את האנשים כאן הוא כרגע, הכדורגל והחתונה של פול מקרתני. וגם נהנתי להיות קצת רחוק מהבית, מהמריבות הבלתי פוסקות בין א. וג. הבכור, המאטימות של גיל הנעורים של ג. הבכור, מהמניפולציות של א. וגם קצת רחוק מג. בעלי ומהמריבות שלנו, דבר שמובן שלא מנע ממני להתקשר אליו הביתה מספר פעמים ביום.
יחד עם זאת , כשהתקרבתי היום בערב לאיזור של אל על באולם היוצאים, עמדו לי דמעות לפתע דמעות בעיניים - זה הבית ואפילו אם הוא לפעמים מחורבן וקשה - זה הבית ואין מה לעשות.
אני מקווה שאגרתי מספיק כוחות לתקופה שתגיע עכשיו ותמיד יש לי את האלבום והיומן לזכרונות.
סוף טיול 12.6.2002
*************************************************
אפילוג
בדיעבד, אני יודעת שאז הייתי למעשה כבר בתחילתו של תהליך השינוי שיפרוץ אצלי חודשיים וחצי לאחר שחזרתי.
גם הכתיבה היומנית שלי החלה למעשה אז, כי כתבתי עוד מספר פעמים בהמשך בפנקס הזה ואחר כך גיליתי את ישרא וההמשך ידוע...
היום די ברור לי, שכאשר אוכל להרשות לעצמי, כספית, לעשות את זה, אמשיך לנסוע לבד לחו"ל אחת לכמה זמן, וגם למקומות שאני מכירה אותם פחות טוב מאשר את לונדון...
אני נהנתי להעתיק את היומן ולחוות את החוויות שנית.
מקווה שנהנתם לקרוא...
| |
| כינוי:
בת: 64
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
