אבל זה לא מפריע לשקדיה שלי עדיין לנום תנומת חורף עמוק.

מצד שני, זה מאפשר אולי לשיח הוורדים שלי להבהב באדום צהוב היסטרי,

לעץ האפרסק להתחיל בוורוד עדין ולכלנית האדומה להרים את ראשה,

ג'ויה מתחרדנת לה בין השיחים ופוקחת עין מלמעלה על הטריטוריה שלה

והפוסט נכתב באדיבותו הרבה של כתם שהשאיר לי כמה סנטימטרים לשבת עליהם בקצה הכסא

בזמן שהוא מנמנם את תנומת הבוקר/צהריים המתוקה שלו

ו

הפוסט הוא פוסטמונות פריחה כי זה בדיוק המצב בו אני מחכה להיות (ואהיה)  לאחר כמה ימים של

גשם פנימי ומצב רוח סגרירי.

שבת שלום חברים יקרים, היום שמש, מחר החורף חוזר לבקר...