לא רוצה לשמוע את דו"ח וינוגרד.

לא רוצה לקרוא על דו"ח וינוגרד.

לא רוצה לשמוע את ראש הממשלה,  שמח וטוב לב כאילו המלחמה היתה מוצלחת כל כך והוא בכלל  קיבל צל"ש ,

מילל על שפיכת דמו.

לא רוצה לראות את המילואימניקים/ההורים השכולים מתוסכלים וכועסים ואת הפוליטיקאים שמריצים אותם חושבים על הספין הבא.

לא רוצה לשמוע את פרשן א' שאומר כך

ופרשן ב' שאומר בדיוק ההפך.

לא רוצה לראות את הפוליטיקאים מצד א'

ולא את אלה מצב ב'.

לא.

פשוט לא.

כי המלחמה הזאת עדיין כל כך בתוכי והמילים "סלוקי" או "רנדוריה" זורקות

אותי למקומות כל כך מפחידים

שאני פשוט לא נוגעת בהם.

עדיין.

ואולי אפילו לעולם לא...

אז אני בורחת.

בקלילות.

כרתים למשל, ה"אי של סופיה" (מבצע קריאה מהיר לקראת פגישה עם הסופרת),

אלטרנטיבה שפויה ונחוצה מאוד.

עבורי.

שבת שלום חברים יקרים שבת של להעריך ולחבק את מה שיש...