כל כך קל להשגה...

לא יכולתי להתאפק...

עמדתי בסופרפארם, מול הדוכן הצבעוני, קוראת את השלט המבטיח "קרם הלחות שיעשה את עור הפנים שלך מאושר".

 כל כך פשוט.

כל כך מעט צריך בשביל האושר...

אם לא כל כולֶנו, לפחות עור הפנים...

לקחתי מעט חומר מבקבוק הדוגמית ומרחתי על פני, למרות שפנים מיוזעות של אמצע ההליכה אינם המקום האידאלי לבחון את האושר, אבל בכל זאת...

בבית בחנתי מקרוב ובתשומת לב מרובה את פני, לראות את זהרורי האושר שעליו, אבל מה שניבטו מהראי מולי , היו פנים רגילות לגמרי, קצת אדמדמות מההליכה בשמש של אחר הצהריים (אני צריכה להוציא שחורים, ויפה שעה אחת קודם) וחיוך...

אושר?

והיתה גם שינה.

שעות רבות של שינה.

כאילו נוצרה בתוכי הפניוּת הנפשית והרוגע להיות עם עצמי, להרשות לעצמי לאבד את השליטה שאנו מאבדים תוך כדי שינה, לדעת שאין שום דבר שלא יחכה לי , שם, בחוץ, גם לאחר שאמלא את המצברים...

ימי החג הרבים והצפופים הפחידו אותי כשהיבטתי בהם ממרחק של שבועות וימים...

לפליאתי (ואולי לאו דווקא ) הגעתי אליהם מפוייסת יותר עם עצמי, רגועה ומסוגלת לחוש ולהינות ממה שהם הביאו לי...

והיו שם אולי גם רגעים שאפשר לקרוא להם אושר...ולא בגלל קרם הפנים...