את חושבת יותר מדי, אמרה לי אתמול חברה.

את בודקת כל דבר , את בוחנת את עצמך כל הזמן ולא מאפשרת לך פשוט להיות...

התווכחתי איתה.

אבל ידעתי שהיא צודקת...

אולי בגלל שכל כך הרבה שנים עשיתי דברים באופן אוטומטי בלי לבדוק איך זה נוגע בי...

שוב את עושה את זה...

בודקת. מסבירה.

עצוב לי.

סוג של מועקה מאתמול בערב.

בעצם מאתמול אחר הצהריים אבל המועקה של הערב יותר ברורה לי.

חבר של ג. הבכור מהתיכון התאבד בחג.

זה החבר השני שג. מאבד תוך פחות מחצי שנה.

עצוב לי שהוא צריך לחוות אובדן בגיל כל כך צעיר, בהפרשי זמן כל כך צמודים...

ואני דואגת.

כי הוא מופנם ושומר את הדברים בתוכו.

למרות שאתמול בערב אביו לקח אותו לבסיס , הם דיברו והוא גם בכה , בכל זאת...

מחשבות רצות לי בראש...

שוב את עושה את זה...

תרגישי. אל תסבירי...

תרגישי.

עצוב לי. מעיק לי.