| 6/2003
 אתמול בערב יצאתי להליכה
מכיוון שלא יצאנו אז יכולתי לחכות עד שהשמש תרד ויהיה קצת יותר קריר וקל לנשימה...
יצאתי מהבית אבל לא הייתי לבדי. לידי, עם מזוודה קטנה ביד (ליום אחד לא צריך לקחת יותר מדי דברים...) צעד מצב רוחי. יצאנו מהשער של הבניין, ופנינו ימינה. לאחר עוד מספר מטרים הוא עצר ליד תחנת האוטובוס ונפרד ממני לשלום (יפה מצידו שהוא לא דורש שאני אקח אותו למקום הנופש השבועי שלו...) וכך התחיל עוד מוצ"ש ויום ראשון ארור...
לא יצאנו בסוף השבוע הזה.
ביום חמישי בלילה היינו במופע ג'ז, גוספל ובלוז מאוד מוצלח שהסיבה היחידה שבחלקו הראשון נרדמתי היתה כי היה חושך ואיריס פורטוגלי שרה שירים שקטים...אבל היה כיף לישון כך... .
לאחר ההופעה שתינו בירה ואכלנו עוגת דובוש (עוגה הונגרית שאמא שלי היתה מכינה...שוב, החיפוש המתמיד הזה אחרי...) אצל "יהודית" בגן העיר ששחטה אותנו במחיר (עוגה במחיר של 30 ש"ח, הלו...?), מוסד קולינרי הונגרי ששמעו הולך לפניו ושזכיתי לראותו גם אתמול בערב בתוכנית המצחיקה עד בכי של אהרוני וגברי .
העובדה שבמשך השבוע אני בפעילות אינטנסיבית וישנה כ 4 שעות בלילה, מביאה לכך שבסוף השבוע אני נופלת גמורה למיטה.
כך היה ביום חמיש, ובשישי בערב.
אפילו את הסרט "קיקה" של אלמודובר, שבאמת יש לו פוטנציאל מצויין, לא הצלחתי לראות עם עיניים פקוחות...
בשבת בבוקר, ניקינו ג. ואני את המרפסת, גזמנו, תלשנו, שטפנו, ופתאום ראינו את הפנינה שבגללה המשכנתא הרצחנית והחונקת שווה כל אגורה...
ישבתי כל אחר הצהריים על הנדנדה, אוכלת אבטיח, שותה קפה קר, קוראת, מסתכלת על הנוף שנפרש מול עיני. הבתים של השכונות הקרובות (כולם יותר נמוכים ממני...אין מציצים...;-)), המגדלים בעיר הגדולה מרחוק, הים הכחול מימיני, והרי יהודה ושומרון משמאל...היתה ראות מצויינת אתמול, הכל היה כחול, בהיר וצלול...
הסתכלתי על אדנית הגרניום שגיליתי שבטעות נחתך לה צינור ההשקיה ולא קבלה מים כבר כנראה שבועות...
הגרניום היה יבש כמעט לגמרי, רק ענף אחד הצליח לשרוד את הבצורת הכפויה והבלתי צפויה...הסתכלתי ושוב חשבתי, שגם כשאת חזקה , קשוחה ועם כוחות גדולים, כשלא משקים אותך את עלולה לנבול בדיוק כמו הגרניום...
כל סוף השבוע הייתי קצרת רוח, עצבנית. לעיתים מרימה את הקול, לעיתים מסתגרת בתוך עצמי...
כתבה שקראתי במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" על פנטזיות מיניות הוציאה אותי משלוות רוחי...
קראתי שם דברים, מצאתי שם דברים על עצמי שאולי ידעתי שהם בתוכי אבל פתאום ראיתי אותם שחור על גבי עיתון... המסקנות של החוקרים גרמו לי פתאום לשאלות ותהיות ביני לבין עצמי וערערו את שלוותי...
אה, כן, ומי שקרא ורוצה לדעת, אז לפי 3 הטיפוסים המיניים שהחוקרים מצאו בין הנחקרים אני שייכת לטיפוס החרד-אמביוולנטי שמצד אחד שואף לאהבה וקשר גדולים, עצומים, טוטאליים ומצד שני מפתח חרדת נטישה עצומה...
ומאין זה בא תשאלו? מהאמא כמובן אפשר אחרת...?
ומעניין איזה טיפוסים יהיו הבנים שלי...
אני לא יודעת אם מצב הרוח היה בגלל הכתבה בעיתון, או סיבות אחרות כמו PMS מהסיבה הפשוטה שאצלי אי אפשר לדעת יותר מתי המחזור מגיע ואני נדונה לחיי תמיהה קבועים בהתקרב מועד החודש מפעם הקודמת...
כשחזרתי מההליכה אמרתי לג. שאני חייבת לצאת לפחות פעם אחת בסוף שבוע...הישיבה בבית יומיים שלמים מייבשת אותי וגורמת לתחושה לא טובה....ואני זאת שלא הייתי זזה מהכורסא עם העיתונים במשך ימים שלמים...וכמה שיותר , יותר טוב...
אז ככה זה, יום ראשון, אין מה לעשות ,אין מה להלחם, אין מה לנחם, אין מה לעודד...יום ראשון, כמו שהוא בא כך הוא הולך...
והדבר היחיד שמעודד אותי קצת היום, מעבר לכך שהיום מתקדם לסופו, הוא שהתבקשתי למצוא ולארגן לנו ולעוד זוג חברים סוף שבוע בצימר רומנטי בראש פינה...
יש למישהו המלצות?
**************************************
עכשיו, לפני שאני מעלה את הפוסט מסתובבת (טוב, בזרועות אמא שלה) כאן במשרד תינוקת קטנטנה בת חודש שלא עושה לי חשק לילד נוסף, אבל מעלה לי חיוך גדול על הפנים...
רעיון לסטארט אפ...?  .
יהיה טוב.
| |
| כינוי:
בת: 64
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
