האוויר נקי וצלול עכשיו.

עוד לפני הגשמים הראשונים, שלרוב הם אלה המנקים את האבק והפיח שבאוויר ובגללם אי אפשר לראות למרחוק, היום הוא צלול באופן מיוחד.

עמדתי במרפסת והסתכלתי על הים הרחוק , הכחול שמשמאלי כשאני יודעת, שמימיני אראה את הרי השומרון קרובים ובהירים עד כדי אפשרות לראות קבוצות של בתים שבנויים עליהם...

כאילו גם השמים מתכוננים ליום הזה.

כאילו דאגו להיות פתוחים עבור אלה שהאמונה בעוצמתו של היום הזה כל כך חשובה להם...

אני אדם חילוני עד להכאיב כמעט.

חוסר האמונה הדתית המקובלת מלווה אותי מלידתי דרך חינוך חילוני/אתאיסטי שקיבלתי בבית.

ובמידה מסויימת זה מאוד נוח.

ובמידה אחרת, מאוד קשה...

ויחד עם זאת, אני מאמינה.

באמונה שלי.

ובמשהו שאין להסבירו , שאין אפשרות להסבירו, אבל לפעמים כל כך ברור שהוא שם, עד כי המילים פשוט לא צריכות...

יש לי שיחות איתו, שיחות שבאות מתוך כאב ובכי, שיחות שמבקשות לדעת את הדרך, שיחות שבהן אני מוכנה לקחת על את האחריות לחוויה, להתנסות, רק מבקשת ממנו שיהיה שם, שאני אדע שהוא שם...

יש לי שיחות מתוך שמחה עוטפת, ושיחות מתוך הנאה שקטה ולעיתים בלתי מאמינה שאכן...

וישנן שיחות של הודיה...

אני אדם חילוני עד כאב, ואני אדם מאמין.

האמונה שלי רחומה.

האמונה שלי רואה את הדברים מתוך צד הזכות שלהם.

האמונה שלי מחזקת.

האמונה שלי

היא

בי.

ובאדם באשר הוא...

צלילי פעמוני הרוח ילוו את תפילת "קול נדרי" שתתחיל בעוד שעות ספורות.

שקט יורד על הארץ...

(מבוסס על שיחה מאתמול בלילה)