בבקשה, אל תעזוב אותי.

נאחזת בידו, נועצת בו את ציפורני (הארוכות) ומביטה מתוך עיניים שחלק מהן לא מוכן לאבד את קו הראייה עם הקרקע כי זה , כרגע, נראה הדבר הכי בטוח ויציב שישנו...

עטופה במגיני בירכיים, מגיני פרקים לכפות הידיים והזרועות גלגליות (AKA רולרבליידס) לרגלי , אני עומדת רועדת כעלה נידף ברוח כשרגלי, ברוח עצמאית שלא ידעתי שקיימת בהן, הולכות כל אחת לכיוון אחר, ומתחננת לדודי המדריך שלא יעזוב אותי.

לעולם.

שעור ראשון בהחלקה על גלגליות.

זה היה הרעיון של הנשיימה וזה היה עבורי סוג של מימוש (חלקי בלבד יש לומר) של חלום מסוג אחר, בו אני מרחפת על הקרח ורוקדת בזרועות מחליק שרירי, מסוקס וגבוה...

כך מצאתי את עצמי פוסעת/מחליקה לאט לאט לתוך המגרש כשדודי מוביל אותי ביד בוטחת.

ההמשך היה , למרבה הפלא מעודד יותר.

כמו בסלסה, גם כאן ישנה תנוחת המוצא, אבל בניגוד לסלסה בהמשך לא יהיו כל מיני אלמנטים חובה של הנפות, שילובי תנועות, היפוכים וכו', אלא רק אני עם עצמי.

ככל שהשעור התקדם ולמדתי עמידות ותנוחות כאלה או אחרות (תנוחת השימפנזה: את עומדת, ברכיים כפופות מעט, הגו מוטה קדימה וידיים שמוטיות לכיוון הברכיים והבעה של תמיהה גדולה על הפנים...), הבטחון העצמי שלי התחיל לגדול והרשאתי לדודי לעזוב אותי לפרקי זמן קצרצרים ואז שוב אחזתי בו בחזקה בלתי מתפשרת.

כשהשיעור הסתיים והנשיימה עלתה לשיעור שלה, המשכתי להתאמן סביב המגרש כשאני צוברת יותר ויותר אומץ ובטחון להחליק/לפסוע זמן רב יותר ללא אחיזת ידיים במעקה.

כמה ילדים צעירים שהתאמנו שם על הרמפות אמרו שאני דווקא נראית לא רע לשיעור הראשון והבטיחו לי שתוך שבוע אני אוכל לקפץ על הרמפות כמוהם.

אלא שדווקא ברגע משמח ומעודד זה מצאתי פתאום את ישבני בא במגע ישיר עם הקרקע , כנראה מחמת עודף בטחון עצמי וגאווה מסויימת הוסטה תשומת ליבי מרגלי והן חזרו לשאיפות העצמאות שלהן ופנו כל אחת מהן לדרך אחרת...

כשקמתי בעזרתו האדיבה של דודי המדריך , הורדתי את הגלגיליות תוך שאני מגיעה למסקנות הבאות:

עדיין ישנם בגופי שרירים שהיו עד לרגע זה עלומים לגמרי, במיוחד אלו שבחלק העליון של כף רגלי.

זה כיף אדיר. מרומם נפש ורוח.

מוצאים הרבה אנרגיה, דהיינו, פעילות אירובית מעולה - כושר - הרזיה.

וכך, עם שרירים כואבים פה ושם, עייפות שמתחילה לפשוט באברים, ורעב אדיר מצד שני , נפרדנו בהבטחה להתראות בקרוב מדודי המדריך וירדנו על מנת נולדס בגי'רף.

ומדוע מימוש חלקי של החלום?

כי אלופת עולם בהחלקה על הקרח אני כבר לא אהיה, מצד שני, כל שאר האפשרויות, פתוחות ...