באמת.

זה ג. הבכור אשם.

שאני רואה השרדות בשידור חי.

לאחר שהצלחתי לאורך כל תקופת השידור הארוכה והמתישה להמלט מהשידור החי ולראות אותו למחרת, בזמן והמקום הנוחים לי , תוך כדי שאני מריצה קדימה את הקטעים המשעממים , שזה בעצם כמעט כל הפרק ומקצרת שעה וחצי , לפחות מחצי, אני מוצאת את עצמי היום רואה את זה בלייב.

הם בלייב ואני כמעט  מתה כאן.

משעמום.

אבל ג. הבכור ביקש.

רק 10 דקות , אמר והם התמשכו והתמשכו והתמשכו ואז החלטתי לנסות.

שוב.

וכך אני מסתכלת בפרצף הפודדל  השמוט של  ("ככה הייתי קרוב ושוב לא הצלחתי") משה , בחיוך הזחוח של דן "התולעת" ובשתי הפקצות האחרות שמנסות להוציא משפט אחד עם תחביר הגיוני , ולא מצליח להם.

וכן, הפוסט הזה נכתב במחשב הנייד בין משחק מא ג'ונג אחד למשהו שעוזרים לעבור את הדיזסטר הטלווזיוני.

אוטוטו הצבעה.

אמאל'ה, אני לא עומדת במתח...

שבוע טוב בלי הדחות , גרזינים וסתם מרעין בישין אחרים...

========================

עדכון 22.45.

נגמר.

נו שויין, נשארתי בחיים.