שלוש שנים אחרי, ישבנו ג. הבןזוג ואני והרמנו כוס של שמפניית בוקר (מימוזה, בליני וכו') למול הים,

לחיי החיים.

לחיי יום ההולדת השלישי שלו.

שנינו רואים את זה כסוג של הזדמנות שניה.

אצל שנינו השתנתה נקודת המבט לחיים.

אצלי זה היה כבר בשיאו של תהליך שהתחיל כמה שנים לפני כן,

אצלו זה היה סוג של ניעור שהוא הצליח לקחת ממנו את הדברים הטובים.

מעניין ששנינו רואים את אותם השבועיים בפולין כסוג של פסק זמן

 (אני אמרתי אפילו , חופשה. נו, בטח, אני הייתי במלון, הוא היה בבית החולים ),

שעצם עצירת השגרה שבו איפשרה לחשוב ולהגיע למסקנות שבאו לידי ביטוי באופן תת מודע ימים ושבועות לאחר מכן.

ולאחר ארוחת הבוקר הטובה למול הים בגיליס בנמל תל אביב, הלכנו לאיטנו , מסתכלים על האנשים, נרטבים מרסס הים שניקד אותנו פה ושם,

ואפילו גילינו שוק איכרים חדש והרגשנו לרגע, שלונדון הגיעה לתל אביב ורק השמש הזכירה לנו , שכאן האפור הוא הרבה יותר נדיר.

שבת שלום חברים יקרים, שבת של למידה ממשברים והנאה מדברים בעת התרחשותם...