חוסר השקט הזה...

מטפטף בתוכי כמו טיפות של גשם לונדוני,  שבתחילה כלל לא שמים לב שהן מתחברות לגשם ומתייחסים אליהן כאל סוג של מטרד שעוד רגע נעלם לו, ורק לאחר שכבר רטובים כמעט לגמרי מבינים ששוב שכחנו את המטרייה במלון וצריך לקנות אחת נוספת לאוסף...

אני מזהה את חוסר המנוחה שבתוכי דרך המוסיקה.

לא מצליחה למצוא את אותה האחת שאוכל לשמוע יותר משיר אחד או שניים בלי להחליף אותה בחמת זעם פנימית.

היפ הופ.

לא.

אלטרנטיבי.

לא.

שרה ברייטמן.

ממש לא.

אסיד גאז'.

No.

lite music (מוסיקה קלה)

בההההה.

דאנס.

לא.

להיטים חדשים.

לא.

אלקטרוני.

אוף.

עייפה ועצבנית עגנתי בינתיים אצל פי. ג'. הארווי בוואלה.

לא להרבה זמן נדמה לי...

אם אני לא אעשה היום משהו (וחוץ מטיפוס על האוורסט - כי הוא רחוק מדי -  הכל יכול להכנס להגדרת ה"משהו") , אני לא אחראית לשלמותי  הגופנית (ומכאן גם הנפשית כמובן ) כי רגע הפיצוץ קרוב...

בינתיים אלך לחמם את העוף לצהריים...