יום שישי בבוקר.

אין צורך לקום מוקדם, לדאוג שהילדים קמו לבית הספר. אפשר להתפנק במיטה בסקס ארוך ואיטי...

פתאום מתחילה שיחה... ג. רוצה לדעת, שוב, אם אין לי רצון לנסות עם גבר אחר. כך בפשטות שאל...

לא רוצה לשקר.

כן. אני עונה. בפנטזיה, הייתי רוצה לנסות...תראה, גם כשאוכלים שוקולד כל הזמן ואוהבים את זה, רוצים לנסות לפעמים גם פחזניות...

מצא חן בעיניו, צחק...

יש מישהו שאת מכירה שאת רוצה...?

בעבודה? שאלתי, חס ושלום...עכשיו כל החשק ברח לי...תחזיר לי אותו מהר... (יצאתי באלגנטיות מסויימת ... )

אז אני יודע היכן...שם באינטרנט...מחייך...

אני דווקא הייתי רוצה לנסות עם X  , אמר לי פתאום...

פקחתי עיניים גדולות ופרצתי בצחוק גדול...שהוא יגיד לי דבר כזה...התקרה כמעט נפלה עלי...

ידעתי, אמרתי לו, ידעתי ששמת עין עליה והיא עליך...

נו, ואיך את מרגישה עם זה?

בסדר גמור, אמרתי...

אני לא מאמין שאת מגיבה כך, אני פשוט לא מאמין... 

ואני לא מאמינה שאמרת את מה שאמרת...

פחזניות הא? חייך...

כן, פחזניות...או אפילו אקלייר (פחזנית ארוכה עם שוקולד מלמעלה...)

ואחר כך, אחר כך היה ארוך, מהנה ומענג...

*****************************************

הלכנו לאכול ארוחת בוקר מאוחרת במקום שצופה על הגן במרכז העיר. שמרו לנו מקום צמוד לגן. שמש נעימה מתחת לשמשיה, רוח קלילה, אנשים מסביב יושבים בנחת, נפגשים, מדברים, מנשנשים...

ישבנו, דברנו קצת, שואבים הנאה מעצם הישיבה יחד, לא רוצים לקום וללכת...

אבל קמנו, סיבוב קטן במדרחוב שהניב לי שתי חולצות טרנדיות בעליל: פסים דקיקים בהמוני צבעים ופרחים...ואני חשבתי שאשה בגילי לא יכולה ללכת בדוגמאות הללו...אבל כשמדדתי אותן, החולצות פשוט סרבו לרדת ממני...

מקלחת פינוק טובה ולאחריה נימנום צהריים כש"כתם" מתכרבל לו לידי בעיגול וישן לו בנחת...זה (החתול שישן לידי) והשיחה למעלה, מאפיינים בבהירות חדה כתער חלק מהשינוי שעברתי בשנה האחרונה...

so far so good....

השיחה עם ג. לא היתה חד פעמית וקצרה. שוחחנו עוד מספר פעמים על הנושא במהלך סוף השבוע.

ראיתי את הנינוחות שבו כל פעם שדברנו על כך.

הוא לא דואג. הוא לא חושש...

לדעתי השיחה לא היתה יכולה להתרחש אלמלא הפגישה הקודמת  עם ע. שבה עלה בבהירות עניין הבלוג וחשש שלי (שנאמר בקול רם) שהדברים שיקרא (באופן היפוטטתי) בו יפגעו בנישואים שלנו וההבנה של ג. מכך שהנישואים הללו חשובים לי מאוד.

מתחילת התהליך שאני עוברת הוא הולך יחד איתי. לא שאל אפילו פעם אחת: מה, ולמה, ואיך...וזה מקרין גם עליו. דברים מתבשלים ומשתנים גם אצלו.

והשיחה ביום שישי, שדיברנו בה גם על קינאה ועל בטחון פנימי ובטחון בקשר שחשוב לנו מאוד, היא דוגמא מוחשית ובולטת ביותר לשינוי  שגם שהוא עובר בחודשים האחרונים...

אני לא יודעת מה ישאר בגדר פנטזיה ומה יתממש אבל אני יודעת שברגע שדברים נמאצים לאור השמש, והם כבר לא חשאיים, סודיים, מסתוריים, הם מקבלים את המקום הנכון והאמיתי שלהם, וכך אפשר גם להתמודד איתם...

************************************

גם הקשר עם ד. מקבל  עכשיו את הפרופורציות שלו, את המקום הנכון לו אצלי. ההוכחה הנוספת עבורי היתה שיחה שקיימנו ביום חמישי בדרך הביתה.

שיחה ארוכה שבה לא חששתי לומר לו דברים שאני מרגישה וחושבת על הקשר ביננו...הוא לא ברח, הכיל אותי ואת מה שאמרתי והמשכנו לדבר...

ואני  הייתי כל כך גאה בעצמי שיכולתי לומר לו את מה שאמרתי....

אני יודעת שעוד יכולות להיות לי נפילות. שפתאום כאב חד יחתוך לי בבשר, שהכמיהה פתאום תצוץ מאי שם, העצב, הכאב...אבל היום אני יודעת שזה חלק מהתהליך, שבשום פנים ואופן זו לא חזרה אחורנית...ואני יודעת גם לא להלחם ברגשות הללו כשהם באים...אני נותנת להם להיות בתוכי עד שדי להם, והם עוזבים אותי....וזו עוד לבינה לחוזק שנבנה בתוכי...

היום אני יכולה להסתכל עלי ועל הרצונות שלי מהקשר הזה ולהחליט שאם לא טוב לי, אז לא יהיה, ולהשאר בחיים...וכך זה צריך להיות...והייתי צריכה , כנראה, לעבור את כל התקופה הזאת כדי להבין את זה...ולקחת את זה הלאה, לאפשרויות אחרות שיהיו...

עוד מעט מסתיים יום ראשון.

והיום, בפעם הראשונה מזה תקופה מאוד ארוכה, מצב הרוח הטוב נשאר איתי....

אולי זה קשור לתחושת השיחרור מד., אולי לשיחה עם ג. בעלי, אולי לשבת הנעימה והכיפית שהיתה לי, אולי לפגישה אתמול בערב עם קוקסטה שבה ישבנו בחוף היום, כשהמוני אנשים מסתובבים סביבנו, דוכנים, הרקדת ריקודי עם, בריזה נהדרת מהים והרגשה של שלמות  וקבלה עצמית....

 

שבוע עמוס מאוד מחכה לי (כמו שאני אוהבת... ) כשבסופו סופ"ש עם חברים בצימר בצפון...ואחר כך, אחר כך ג. נוסע ל 10 ימים לחו"ל...ואז הכל פתוח...הכל אפשרי...