לפעמים אני נכנסת ל state of mind  של כעס וקיטורים כלפי מקום העבודה שלי.

לא העבודה,

אלא מקום העבודה.

ולא החנות עצמה שהיא כמו יחידה , כמו עולם בפני עצמו,

אלא כלפי אלה מלמעלה,

שיושבים להם במשרדי ההנהלה ומשם מורידים הוראות למטה ואחר כך יושבים לנו על הזנב כדי לראות

שהתמלאו כרצונם.

ונורא קל להשאב ל  state of mind  הזה שעולה אצלי ביתר שאת דווקא בשבוע/חודש הספר, כשהחנות מלאה מבצעים לרוב,

כחול אשר על שפת הים ואני הולכת בתוך תוכי עם התחושה של (עכשיו באה מילה קשה)

הזנייה.

הורדת כל התחום הזה, שנקרא מכירת ספרים והפיכתו לסוג של שוק שבו מוכרים כל דבר ולא כל כך משנה אם הוא קשור לספרים עצמם ומילות המפתח החשובות הן: מכירה ויעד מכירה ואין בילתם.

אני לא תמימה.

ברור לי שמדובר בעסקים ועסקים צריכים להרוויח , השאלה היא באיזה מחיר, וכאן, כאן אין מחיר מבצע , כי בסופו של דבר,

את המחיר משלמים כולנו.

במלואו.

ועכשיו, אחרי שהוצאתי את עצמי מתוך ה  state of mind המקטר הזה, אנשום נשימה עמוקה, אלך להכניס את החלה לתנור ולהתבשם מריחה ולזכור שכל עוד אני עושה כמיטב יכולתי לגרום לאנשים הנאה , כל השאר לא באמת חשוב, עבורי.

שבת שלום חברים יקרים, עם מילים ופסקאות ומה שהן מחברות...