פעם, לפני שנים, היה לי קשה איתו.
עם הזמן.
היה לי קשה. נקודה.
היום הוא פשוט כאן.
פשוט.
כך.

לפעמים, בעיקר כשפתאום אני צריכה להזדרז ולקום ולעשות משהו או ללכת לאנשהו

אני עוצרת וכמו מורידה על עצמי מין מסך שקוף שחוצץ ביני ובין העולם

נושמת לאט לאט

ומרגישה אותו

כמעט

קיים...

משהו שעלה בהמשך לתגובה אצלו.

שבת שלום חברים יקרים, עם זמנים שחולפים ביעף או כאלה שמתנהלים לאיטם...