| |
כזאת אנוכי: שקטה
כמימי אגם
אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות
ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל) |
| 6/2003
 י"ב שנים...
ג. הבן יקיר לי הבכור מסיים היום את התיכון.
לא, אני לא הולכת להשתפך כאן, אשאיר את זה ליום ההולדת שלו בשבוע הבא...
רק שממש לא ברור לי לאן פרחו ונעלמו 12 שנות לימוד כשאני זוכרת בירור שרק אתמול הבאתי אותו לכיתה א'... ...
טוב, אולי כן אשתפך קצת...
הוא אהב ללמוד.
אהב ללכת לבית הספר כדי ללמוד, פשוטו כמשמעו. זה החזיק מעמד עד אמצע החטיבה בערך ואז החלק החברתי קיבל מקום חשוב יותר, אבל למרות זאת, לא היתה ירדה בציונים...
מכיתה א', ואני באמת לא מגזימה, לא הייתי צריכה לנדנד לו אף פעם על שיעורים, לימודים, הכנה למבחנים, עבודות וכו'.
יודע מה רוצה להשיג, מה צריך לעשות בשביל זה ופועל בהתאם.
אחראי עד הסוף...
טוב, הוא לא מלאך...
את המורים לא ממש הכרנו , אבל בכל אסיפת הורים בשנים האחרונות, לאחר שהמחנכת היתה עוברת על רשימת הציונים (המשעממת שלו... ) היתה באה ההערה הבאה: אבל הוא לא מפסיק לפטפט כל השעור...
נו, טוב, לא התפלאתי על זה, הוא הבן של אמא שלו נכון... וגם היא לא ממש ידעה לסגור את הפה... (יש הטוענים שהיא לא יודעת עד היום...).
בי"א הוא החליט למשל, שלימודי תנ"כ וספרות די מיותרים ויש להתרכז בדברים החשובים יותר, אלה שיש לו בחינות בגרות למשל.
סיים את השנה עם שלילי במקצועות הנ"ל ועם מבחני מעבר...! לא התרגש לרגע, הרגיע אותי שאין לי מה לדאוג, השנה יהיה בסדר.
ואכן, הוגש לבגרות בשני המקצועות מעל 90.
נו, אז מה יש לי לדבר? יותר טוב לשתוק...
הוא עומד להוציא תעודת בגרות שאני אפילו לא הייתי יכולה לחלום עליה...
גאה בו עד קצות אוזני, יודעת שהיום, בטקס הסיום אני בוודאי אבכה...
ומקווה שאוכל להגניב לו בסוף נשיקה בלי שיגיד לי "אוף אמא, את והנשיקות שלך...".
***************************************
אחרי שהעלאתי את הפוסט הקודם התקשרתי לקופת חולים ויש לי תור לכירורג ביום שני הבא.
אחר כך , ממוגרפיה...
הייתי צריכה להוציא לאור את כל השדים בתוכי ורק כך יכולתי להתחיל ולפעול...
כך זה תמיד אצלי...
| |
| כינוי:
בת: 64
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
