או במילים אחרות, לאלה שאין להם ילדים כלל או מעל גיל 6,

כווואאאאבבבב!!!!!!

האצבע הקטנה ברגל (זרת?  זרת ברגל?) נפגשה עם קצה הארגז בו מתאכסן האוכל של החתולים

ומאותו הרגע האצבע הקטנה מסתכלת בדיוק לכיוון ההפוך בו הסתכלה לאורך 48.5 השנים הקודמות.

ג. הבןזוג רצה מיד לקחת אותי למיון ( אצלו כל דבר בערך הוא סיבה להגיע למיון) אבל אחרי 6 שעות מענגות (not) שבילינו שם לפני חודש לאחר שהוא הרגיש לא טוב, ויתרתי.

נכון שרציתי שמישהו יקח אותי בידיים (המסוקסות, אם אפשר) יחבוש לי את האצבע או ישים לי בגבס (שבר??) וסתם ינחם אותי שהכל יהיה בסדר והאצבע תחזור להסתכל לכיוון שאליו הסתכלה כל השנים הללו, אבל מצד שני, גם נורא רציתי לישון שנת צהריים של שישי.

אז החלטתי על שנת הצהריים.

והאצבע, דווקא בסדר.

אני לא מרגישה אותה בכלל אבל זה לא יכול להיות משהו רע, לא כן?

יהיה בסדר, מקסימום נבקר במר"ם היום בערב, זה כמו חצי מיון (יש כאן משחק מילים, המממ...) לא?

שבת שלום עם יום שהחל בארוחת בוקר מול הים הכחול של תל אביב וימשיך בדיוק כך ולא אחרת...

   (* איה! אוץ'! אווה!)