שאני רוצה לבחור את צלילי השקט שלי בעצמי ולא להיות נתונה לגחמה של דומם (טלוויזה שובקת) או

גוף גדול שמחליט עבורי (טכנאי כבלים שעסוק בשדרוג מערכות).

כי הרי הרעיון הזה, זכות הבחירה שלי הוא אחד השינויים הבסיסיים שעברתי בשנים האחרונות והאמונות המהותיות שלי.

הבחירה שאנחנו בוחרים לראות את הדברים.

לקבל או לא לקבל אותם.

להיות.

וכשהתברר לי בתחילה שלכאורה אין מה לעשות, קיבלתי עלי את הדין, בחרתי לא לצווח ככרוכיה על המוקדן ,

בחרתי לא להפוך עולם ומלואו, בחרתי לא לחפור בתוכי עוד ועוד ועוד איך זה קרה לי ואיך אני מעבירה את הימים הללו

עד לבואו של הטכנאי בשבוע הבא.

וכבר התחלתי להתארגן.

הרי חדשות אפשר לראות באינטרנט ורדיו (לשמוע) גם, ומוסיקה כמובן,

וחיברתי רמקולים למחשב הנייד והדברים היו כמעט כרגיל.

אבל רציתי שההחלטה על השקט הזה תהייה שלי וכשהבנתי (מהתגובה של צמח) שיש עוד דרך וברירה

התקשרתי ואכן הדברים הסתדרו להם והבוקר בתשע בדיוק (סחטיין עליכם , הוט! התייצב הטכנאי והחליף את הממיר.

נכון שכל מה שהוקלט שם אבד, אבל נו, באמת, זאת רק טלווזיה, פרופורציות בבקשה, פמה.

ועכשיו זה שוב בידי.

ההחלטה.

צלילי השקט

או

מגוון של צלילים.

שבת שלום חברים יקרים, בדיוק איך שאתם רוצים ובוחרים...