ביום ראשון,

שיט הקצר ביאכטה (יום הולדת לחברה).

בפנטזיה מתגשמת: ים, שמים כחולים, שמש נעימה, רוח מבדרת את שערי (נניח), סקיפר חמוד וכחול עיניים.

בפועל, חישבתי את קיצי לאחור. לגמרי.

רציתי למות. וכמה שיותר מהר אם אפשר.

ובין נשימה עמוקה אחת לשניה (הצילו!!) הזכרתי לעצמי להינות מהסיטואציה.

בפעם הבאה, נשאר בפנטזיה.

או שנקח כדור לפני...

יום שני.

הבית כמעט נשרף.

טוב הגזמתי. רק המטבח.

טוב, עוד פעם הגזמתי.

התנור.

הוא קצת עלה באש אבל בתושייתי זכרתי ששמן בוער מכבים עם מגבת וכך האש כבתה, התנור הפך לשחור

ועכשיו יש לי סיבה (נניח)  לקנות חדש. .

יום שלישי ויום רביעי.

סוג של מדורת שבט מתכנסת סביב כאב אחד של חזרת הבנים הביתה בלי להכנס לחשבונות ראויים או לא , של רווח והפסד.

יום חמישי.

טיול לילה בירושלים בין סמטאות המושבה הגרמנית ובתי הקברות והמנזר (כן, כן, בשכונה הכי יקרה וקולית)  הצפונים בהם.

הכרות חדשה של מקום מוכר ואהוב.

והיום יום שישי.

עבודה.

מחר שבת,

מחר שבת

שבת מנוחה.

איך אומרים אצל הסינים?

שיהיו לך ימים מעניינים.

אמן.

שבת שלום חברים יקרים, עבודה, מנוחה , חברים , משפחה. כל שאפשר...