ההתחלה לא בישרה טובות.

עד שהצלחנו להתכנס כולנו, ארבעת בני המשפחה לארוחת צהריים של יום שבת אצל אווזי, כולם רבו עם כולם.

הגדולים עם הצעירים,  הצעירים בינם לבין עצמם, ויכוחים שנכנסים ללופ בלתי נגמר ומעכירים את האווירה של היחד שאבד לנו מעט במיוחד לאחר שג. הבכור התגייס לצבא (עוד מעט שנה, איך הזמן עובר...) ואת ימי השבת המעטים שיש לו הוא מנצל לשינה, בילויים ופגישות עם חברים.

בזמן הזמנת המנות הארוחה קיבלה פוטנציאל להפוך לארוחה מהגהינום , ואני כבשתי את עיני בתוך התפריט, מרגישה איך הדמעות פורצות ממני בלי שליטה וכורעת תחת המחשבות הפולניות בעליל של "למה אצלי זה ככה? איפה טעיתי, איפה טעינו, ומה יהיה...?"

ובנקודה נמוכה זאת כשאנחנו עומדים בפני מלחמת הכל בכל, לקח ג. הבכור את המושכות בידיו , ומתוך סוג של מנהיגות שקטה שתמיד ידענו שישנה בו התחיל להתיר את החוטים הכאובים שהיוו את הפלונטר הגדול שנכנסנו אליו...

ומכאן תפתחו שיחות מרתקות על נושאים שכמעט ולא מדוברים ביום מיום, במיוחד מהצד שלו, הכל כך סגור ומופנם.

הוא דיבר על הצבא.

דיבר על חוסר הבטחון והביישנות שלו שגורמת לו לקושי לפנות ולהכיר בחורות.

סיפר על הבטחון העצמי הגדול שיש לו במקומות אחרים בחייו, בצבא, עם חברים, ביכולת שגילה לעמוד מול אנשים רבים , להופיע, ללמד, לפקד.

מחשבות על העתיד.

הרצון ללמוד בטכניון (תעודת בגרות שהלוואי עלי...), וגם על הטיול הגדול לאחר הצבא (דרום אמריקה, המזרח לא ממש מעניין אותו) והרצון לעזוב את הבית ולשכור דירה...

ובכל זה , במין נחת רוח שבה כל אחד מקשיב , מוסיף ומדבר פה ושם והשיחות מקבלות רבדים נוספים חדשים ומרתקים...

ובאותה ההזדמנות א. הצעיר פרס ,בבגרות ובשקט, את רצונו לעשות קעקוע , וביקש להתייעץ בנושא וכשקיבל את רשותנו (קעקוע קטן, על הגב, והתמונה באישורנו ) לא ידע את נפשו מרוב אושר ופשוט התנפל עלי בחיבוק ונשיקה...

וכך יצאנו שבעים, מפוייסים ומחוייכים ופנינו איש לדרכו להמשך עיסוקי השבת...

יש לנו בסיס טוב.

יש לנו בסיס מצויין.

אנחנו רק צריכים לזכור שהוא שם ומשם קל להמשיך הלאה...

א. הצעיר קיבל רק השבוע את התעודה של קורס מיכא"ל שעשה לפני שנה (הם זריזים שחבל על הזמן...) ושם אפשר לראות את השיפור שחל אצלו מתחילת הקורס ועד סופו (74 שעות סה"כ) שלעיתים התבטא במאות אחוזים !

ואני שואלת את עצמי, איך כל זה לא בא כלל לידי ביטוי בשנת הלימודים שעברה, ואיך בשנה הזאת, בחודשיים ברוטו שהוא נמצא בכיתה ט' , בחטיבת הביניים האחרת , הוא כבר חווה הצלחות במבחנים, עובר את ימי הלימודים בלי לקבל הפרעות על ימין ועל שמאל, ולמרות שלא מודה בפה מלא, פשוט טוב לו שם...

היתה שבת טובה חברים יקרים, שבת שנותנת כוח לשבוע חדש וטוב לא פחות...