מלחמת העולם השנייה זאת שריטה אצלי.

שריטה שהחלה בגיל צעיר מאוד, בשנות העשרה המוקדמות שלי.

זה התחיל כמובן דרך התעניינות בשואה והמשיך בהתעניינות עמוקה מאוד בכל מה שקשור למלחמת העולם השנייה,

החל משורשי הנציונל סוציאליזם, בניית הרייך השלישי והמלחמה עצמה כולל מהלכי קרבות.

ואחד המופלאים בהם הוא פלישת בעלות הברית לאירופה ברביעי ליוני 1944.

כשקראתי את הספר "היום הארוך ביותר" כחלק מכל מה שהיה בספריה שקשור לנושא הזה, האפשרות ללכת ולבקר במקומות בהם התרחשו הארועים  היתה רחוקה מאוד ובלתי מציאותית אפילו, עבורי.

עברו השנים, טיילתי כבר פה ושם, והשנה החלטנו יחד עם פאריס, ללכת לבקר את שדות הנחיתה והקרבות של הפלישה,

בנורמנדי.

לחוף האוקיאנוס האטלנטי.

וכחלק מההכנה, אני חוזרת וקוראת ספרים שקשורים לנושא, שמספרים בעיקר, כמו תמיד, על מקומו של

האדם,

בתוך התהליך והארוע המכונן הזה שבמידה מסויימת, לא היה כמותו מעולם בהסטוריה האנושית וכנראה, בגלל התקדמות טכנולוגית גדולה, גם לא יהיה.

ובסופו של דבר, כמו תמיד בהסטוריה, אלו הם האנשים.

ובקליפ הזה שליווה את הסרט "היום הארוך ביותר" התמונות הן מאותו היום.

אותנטי.

והעיניים של האנשים מספרות את הסיפור.

ואני , אני הולכת לנסות ולגעת בו הפעם באופן הכי ממשי שאפשר ממרחק של 44 שנים.

http://www.youtube.com/v/juBKNpNXMJw&hl=en&fs

ואחר כך , אחרי נורמנדי, ניקח את פאריס...

להת' חברים יקרים, אני אחזור אחרי שיתחילו הלימודים...

 * (ואצלנו היום הארוך שהחל מהיום בבוקר ויסתיים רק מחר לאחר טיסת לילה לפאריס).