היתה שם דקה , כשהמקעקע החל לעבוד ולחרוט על גבו של א. הצעיר, שבה הרגשתי כמו בברית שלו, ועוד רגע אלך לחדר השני ואמרר בבכי קורע לב.

הדקות שלפני כן הלכו והפכו להזויות משהו בעוד המקעקע מסדר את כלי וסביבת העבודה שלו בסטריליות ובהקפדה של חדר ניתוח קטן.

מצאתי את עצמי יושבת בחדר הכניסה , מולי חלונות זכוכית ובהם כל מיני סיכות קישוט ושאר אביזרי נוי לתקיעה במקומות אסטרטגיים אלו ואחרים בגופנו (ותודה לאל, שהתמונות שהיו שם להדגמה לא היו מפורטות ואינטימיות מדי, והמבין יבין!! ), מוקפת בשלל דוגמאות לציורי גוף עתירי צבעים, הבעות ומשמעויות  ומקשיבה לשיחות שמתנהלות סביבי ועוסקות רובן ככולן בהיכן, כמה ואיפה לקעקע/לתקוע סיכה זאת או אחרת...

א. מצידו הביט בעניין רב בהכנותיו של המקעקע (שנשא על גופו דוגמיות רבות לאומנות הציור על הגוף ) ושוחח איתו בעניין רב על נושאים רבים שקשורים לעולם הזה (ובאמת, הקשבתי קשב רב, אני לא זוכרת מילה אחת שנאמרה שם), ויחד עם זאת , ככל שההכנות התקדמו לקראת הרגע הגורלי החששות והפחדים עלו בו וכדי להרגיע את עצמו היה בא אלי, לוחץ את ידי לחיצה קצרה ורועדת ושוב חוזר למקעקע.

ואחר כך הכל התקדם במהירות.

הקעקוע צוייר.

החברה של א. באה להיות איתו.

ואני הלכתי לדרכי כשאני חושבת לעצמי באילו עוד מקומות אמצא את עצמי בעתיד...

והציור שהוא בחר (כשאני עומדת מאחורי גבו , למורת רוחו הגלויה בעליל ומאשרת את הצורה, הגודל והמיקום) היא טרייבל (כך זה נקרא בשפת הקעקועים המקצועית ), דהיינו מין צורה מופשטת שנראית כמו להבה מתגלגלת בצבעים שמסמלים אותו כל כך : אדום, צהוב, כתום...

והאמת, זה די חמוד...

*************************

הולכת עכשיו לרופא אף אוזן גרון .

נמאס לי להרגיש כמו מערכת סטריאו מקולקלת...

עדכון 14.15

"האוזן שלך סתומה טוטאלית" אמרה לי האחות כשדחפה בפעם השניה את המזרק עם המים עד שכמעט יצא לי מהצד השני .

משום מה זה כלל לא הפליא אותי ...

פמה ששומעת שוב סטראופונית