בתמונה שמצאתי על שולחן העבודה המשותף לי ולג. הבכור, שהביא אותי בבת אחת ובפתאומיות לבכי ארוך ומטלטל?
מה יש בה שראיתי הפעם ולא ראיתי בכל עשרות ואולי מאות הפעמים שראיתי אותה מאז צולמה לפני 14 שנים?
אולי זאת העמידה הזקופה של ג. הבכור, בן החמש בתמונה, ידיו שלובות מאחורה במין בטחון שליו, מבטו הפונה לצד,מלכסן את עיניו מעט למעלה, מחייך חיוך קטן ומסתורי...
אולי זה א. הצעיר, בן השנה וחצי בתמונה, עומד על רגליים שמנמנות, פסוקות מעט, בנסיון להגיע לעמידה בטוחה ויציבה יותר, אוחז בידים ששומן תינוקות עוד מכסה אותן חלק מצעצוע בצבע אדום, בטנו בולטת מעט מעל מכנסיים צבעוניות וחיתול שמבצבץ מתחתיהן, חיוך והבעה ממזרית של חתול שאכל את השמנת נסוכה על פניו...
ואולי זה זכרון הבית של אמא שלי שחלק ממנו נראה שם בתמונה...
אולי על משהו שהיה ולא יהיה עוד לעולם...