קורא אותי

לאחור.

ומתוך הקריאה שלו (או שלה),

אני קוראת שוב

את עצמי

ולפעמים זה נראה כל כך רחוק

וכמעט לא מוכר

עד כי אני צובטת את עצמי

כדי

לחוש שכך אכן היה

בשש השנים האחרונות...

קצת יותר מ 2000 פוסטים נכתבו עד כה (אם לדייק אז קצת יותר וישנם גם את אלו מהבלוג הראשון, אבל לא נלך לרב )

ואני מסתכלת על פיסת החיים שכתבתי כאן

ושמחה.

על עצם היותה,

על היכולת שלי לתת לי אותה

במתנה.

ואם זה לא פוסטפיוטי של יום שישי ובכלל, אז אני לא יודעת מה הוא פיוט בכלל...

שבת שלום חברים יקרים, אני יודעת שקשה להאמין אבל אתמול בערב לא היה לי צורך להדליק מזגן...

* (שלום לך הקורא/ת אני מקווה שאת/ה נהנה/ת)