את תחושת קפיאת הדם בעוקרים אנחנו מרגשים למעשה רק לאחר מכן, כשהוא כבר מפשיר וחוזר לזרום באופן הרגיל והסדיר...

רק אז מרגישים את החולשה שלאחר ירידת האדרנלין בדם, החולשה שבאה מההקלה לאחר שהתברר לנו, כמו לצייד בתקופת האבן, שברח מהאריה או כל חיה טורפת אחרת והצליח לעלות על העץ ולמצוא מחסה עד לשוך הסכנה...

שעה 12.15 בלילה. אתמול.

חוזרת מרמת גן לשם החזרתי חברה לאחר ערב מהנה של לאזניה + סלט , הצגה ("קופסא שחורה", מומלץ) ושיחה מענגת לתוך הלילה.

פונה ברכבת מרכז לכיוון האיילון.

לפני עומדת מכונית טראנזיט לבנה  ומחכה גם היא לרדת לאיילון, כשלפתע היא פונה בחדות שמאלה, לכיוון תחנת הרכבת עצמה ואז, כששדה הראיה שלפני התפנה פתאום, אני רואה רכב עומד באמצע הכביש היורד לאיילון, דלתותיו פתוחות ומתוכו יוצאים בריצה 3 צעירים ואלות בידיהם והם מתחילים לרדוף אחרי הטראנזיט.

משותקת ולא מבינה מה בדיוק רואות עיני, נשארתי יושבת מסומרת למקומי ומחכה למשהו לא ברור, ורק כשצעיר נוסף יצא מהמכונית וגם בידו אלה גדולה ומאיימת למראה התעששתתי, לחצתי על דוושת הגז ובפניה חדה עקפתי את המכונית שעמדה עדיין באמצע הכביש וירדתי בטיסה אל האיילון, כשאני בודקת כל הזמן במראה האחורית שאף אחד לא יוצא למרדף אחרי...

ןרק שניות ארוכות לאחר מכן, כשעברתי את מגדלי עזריאלי ונבלעתי בתוך ים המכוניות שזורם באיילון גם בשעה זאת של הלילה, הרגשתי את החולשה שלאחר קפאון הדם בעורקים...