לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


כזאת אנוכי: שקטה כמימי אגם אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל)

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2012    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      




הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

לפני שנים,


 

כשהייתי קטנה, ילדה ממש חישבתי ומצאתי שאהיה בת 40 כשהמילניום יתחלף.

זה די שימח אותי כי הבנתי שאהיה זקנה אבל לא מאוד זקנה ואוכל להינות מכל העניין.

על שנת 2010 והגיל שבו אהיה (50) לא חשבתי.

יש גבול גם לראיית הנולד של ילדה אחת

קטנה.

 

השבוע חדרה בי ההכרה (סוף, סוף , באמת הגיע הזמן) שאני מסתכלת על ההסטוריה הכללית והאישית שלי,

בכמות של עשרות שנים.

עשרים, שלושים ואף ארבעים שנים ויותר.

וזה לא תמיד פשווט ומובן מאליו לומר משפט כמו: כן, זה היה לפני שלושים שנה...

כי בהווייה היומיומית שלי אני רואה את הדברים כאן ועכשיו ואפילו כשאני מסתכלת אחורה(ואני אוהבת להסתכל אחורה) אני לא תמיד ערה ומודעת למספר השנים

שעברו מאז.

 

היסטוריה אישית של אדם היא פסיק כל כך קטן בתוך ההיסטוריה האנושית הכללית אפילו אם האדם היה משמעותי ומשפיע ברמה כלל עולמית.

בסופו של דבר אנחנו פסיק אבל עבור עצמו, כל אחד ואחד,  

הוא סימן קריאה גדול וברור.

 

ובתוך הפסיק האישי אני אומרת מחייכת ואומרת שלום לשנה ולעשור שמסתיימים, מחכה לאלה שמתחילים עלה,

ומחייכת בשקט לאותה הילדה,

הקטנה.

 

שנה טובה חברים יקרים, כל אחד עם התקווה והתחושה הפנימית שלו...

נכתב על ידי , 1/1/2010 12:39   בקטגוריות פיוטית שחבל על הזמן, פילוסופיה בגרוש  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של pema ב-8/1/2010 21:14
 



לפעמים אני שואלת את עצמי


 

מה הביא אותי להיות לפעמים כמו השפן של אנרג'ייזר שלא מסוגל לשבת לרגע וחייב להיות

כל הזמן בפעולה בלתי פוסקת.

 

כי הרי לא גדלתי בבית פולני שבו האנדרסטייטמנט היה: "אני כבר אנוח בקבר" ואני זוכרת תמונות רבות של

אמא שלי יושבת מול הטלווזיה ובידיה הסריגה שלה.

 

זהו.

"ובידיה הסריגה שלה".

 

שחס וחלילה לא נשב לרגע בבטלה מוחלטת.

כזאת שלא עושה שום דבר.

שום כלום.

ריק מעשי ומחשבתי מוחלט.

 

ואולי זה הכל בא מאותה סריגה שתמיד היתה בידיים שלה.

שאין צורך לומר את הדברים במילים מפורשות,

לפעמים מעשים תמימים לחלוטין מקבעים אותנו בדפוס מסויים...

 

וכל זה בא כדי לומר שלאט לאט אני מצליחה לא למלא לי את השעות הפנויות בעשייה בלתי פוסקת ופרודוקטיבית בעליל ואני מרשה לעצמי לשבת עכשיו ,

ידי ריקות  ורק לבהות בהרי ירושלים הניבטים מרחוק

ולתת למחשבות לרוץ

על

כלום...

 

שבת שלום חברים יקרים, כזאת בדיוק איך שאתם אוהבים...

נכתב על ידי , 11/4/2008 12:16   בקטגוריות ממוחה הקודח של פמה, פיוטית שחבל על הזמן, פילוסופיה בגרוש  
21 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של pema ב-21/4/2008 10:39
 



שוב


 

אני חסרת סבלנות

ורוצה להיות כבר

"אחרי",

אבל יודעת ש"אחרי" שמאיצים בו

יש לו תכונה

להתנפץ בָפָנים,

דווקא ברגעים הבלתי צפויים

ביותר.

 

(תזכורת לעצמי:

הדרך פמה, הדרך היא מהותו של הדבר ולאו דווקא מה שאמור לחכות בסופה).

נכתב על ידי , 6/6/2006 00:22   בקטגוריות פילוסופיה בגרוש  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של pema ב-6/6/2006 20:50
 



ישנן בחירות


 

שיוצאות מעצם הגדרתן הבנאלית והפשוטה.

ישנן בחירות

שיותר מאשר הבחירה עצמה, 

ישבהן אמירה, 

ולעיתים האמירה מהדהדת,

מרעידה את הסביבה

וחוזרת כמשברי גלים ו after shocks

אחרי רעידת אדמה

גדולה.

נכתב על ידי , 18/5/2006 18:18   בקטגוריות פילוסופיה בגרוש  
32 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של הקיש ב-19/5/2006 22:34
 



כינוי: 

בת: 64




138,945
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לpema1 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על pema1 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)