כשאני חורגת ולו במעט, משגרת הבוקר שלי כל היום כמו מתהפך לו ואני מסתובבת בתחושה שמשהו חסר או לא נמצא במקומו.
הבוקר שלי היום החל בצום ולא משנה כמה קפה (2 כוסות) ואוכל (1 ג'בטה + 1 בייגלה קשה עם שומשום) הכנסתי לתוכי אחר כך, החור שנפער שם בבוקר כאילו סרב להתמלא ואני מרגישה כאילו אני הולכת על ביצים.
אבל , מצד שני, כל התוכניות הסתדרו לי להפליא.
הרופא הגיע כמעט בזמן (רק 10 דקות איחור, קטן עליו) , האחות הקיזה את דמי במהירות וביעילות ,הדרך למכון הרנטגן שנמצא במרכז העיר חלפה במהירות ללא פקקים וללא רמזורים אדומים כמעט, למרות שהשעה הנוראית של 8 בבוקר ולקראת השעה 10 כבר הייתי במכונית כשבידי מעטפה עם צילום החזה שלי מבפנים (הידעתם? את צילומי הרנטגן מקבלים היום בדיסק ולא בצילום שחור/לבן כמו פעם. הקידמה, הקידמה! ).
ככה זה כנראה כשהיקום מסכים עם החלטתי... (אני מתה על המשפט הזה ).
אני אוהבת את הגוף שלי.
אני מקבלת אותו בשלמותו ובמלואו.
על חוסר הסימטריה שלו, על החלקים היפים יותר , על החלקים היפים לי פחות.
קיבלתי אותו כך כשהיו עליו עוד 20 ק"ג, קיבלתי אותו כשהם החלו לנשור.
לפני שנתיים עלה בפעם הראשונה רעיון שאיבת השומן ומתיחת הבטן כסוג של פיניש בתהליך הגופני שעברתי.
התייעצתי עם רופא אחד וזהו.
משהו בתוכי כנראה לא היה בשל להמשיך בתהליך והנחתי אותו בצד.
במוצאי שבת לפני כשבועיים עברה בי פתאום, out of the blue , המחשבה מחדש.
ומשם החל כדור השלג להתגלגל לו והיום אני כבר אחרי התייעצות, החלטה , בדיקות ונשאר לי לחכות ליום הקובע.
כזאת אנוכי.
כשאני לא שלמה עם הדברים , אני מתנהלת באיטיות מגומגמת.
כשאני בשלה להם , הדברים זורמים ומתחברים בתיאום מושלם.
והיקום, הוא אוהב את זה , ככה...