מה זה אומר, חמישים?

50.

50.

מתאמנת לכתוב.

50.

ספרה חדשה במספר השנים.

50.

לא מרגישה

50.

מה זאת אומרת להרגיש,

50?

איך מרגישים,

50?

אני יודעת איך הרגשתי,

20 (בסדר),

אני יודעת איך הרגשתי

30 (סטנדרטי)

אני ממש זוכרת איך הרגשתי

40 (דכאוני),

אבל איך מרגישים

50?

אין לי מושג איך מרגישים

50,

אני רק יודעת שאני מרגישה

טוב.

מאוד.

אני מרגישה

אני

וכך טוב להרגיש בכל יום

בלי שום קשר לגיל כרנולוגי ובטח בלי קשר לגיל

50.

והמתנה שאני יכולה להעניק לעצמי היום היא היכולת

להרגיש

ולומר שוב,

תודה.

שפע היא המילה שעולה בי כשאני חושבת על היום ההולדת השנה

לא שפע חיצוני ונראה לעין אלא

שפע שהוא פנימי להפליא.

אני חשה מלאה בטוב ומשופעת בכל מה שהעולם, טוב נו, היקום()

יכולים להעניק לי.

ועל זה , היום ,ביום ההולדת ה 49 ובפעם השישית שלי בישרא אני אומרת,

תודה.

ועכשיו מתחילה שנת חגיגות ה 50.

מהסביבה של שרי אריסון ודומיה, נוהגים לוותר בנדיבות לב גדולה על מתנה ליום הולדת/נישואין או כל ארוע אחר שמחייב

הבאת מתנה ומציעים, במקום,  מגוון של עמותות לתרום להם.

אני לא כל כך עשירה חומרית ולכן עניין המתנות עדיין תקף (המממ...) אבל בשאר הדברים, הלא חומריים ומוחשיים, אני מרגישה לעיתים מלאה כל כך עד כי כל מה שאני רוצה לומר ביום הולדתי זה הוא מילה אחת קטנה:

תודה.

על מה שיש ,

על מה שיהיה,

ואפילו על מה שאין.

על האנשים שסובבים אותי,

בחיים המוחשיים ובחיים הווריטואליים (כן, כן, את, אתה וגם אתם),

על החיוך,

על הבכי,

על השמחה,

על הצער לעיתים,

על היכולת לחבק,

על היכולת לקבל חיבוק,

על הבריאות,

על הכאב,

על הנשימה.

על החיים.

תודה.

לפני כמה ערבים, באמצע שעות העבודה,

מצלצל הטלפון שבדלפק.

ג. הבןזוג על הקו :

"פמה, יש לך יום הולדת בעוד כמה ימים (יש עוד זמן, חכו עם הברכות והאיחולים).

אני מכין משהו אבל את לא צריכה לדעת (באלה המילים, בחיי!!).

אפשר לקבל את הטלפון של ל. מנהלת החנות?"

אני מחייכת ללקוח שמחכה לעודף ולספר שקנה, ונותנת לבןזוג שומר הסוד (דה!?!) את הטלפון המבוקש.

עוברות עוד כמה דקות ושוב טלפון.

שוב ג. הבןזוג.

"פמה, הכל מסודר (???) אבל את לא צריכה לדעת משום דבר (בטח!), אני מארגן משהו ואת תדעי הכל בזמנו".

אחר כך , כשהתנצלתי בפני ל. על הברדאק שג. הבןזוג עושה בלוח המשמרות, הסתכלה אלי בעיניים פעורות ותמימות לחלוטין ואמרה: "הוא בכלל לא דיבר איתי".

או, טוב שיש מישהו שיודע לשמור סוד כשאומרים לו...

ואני חושבת כמה מזל יש לנו, באופן כללי וגלובלי, שסודות הגרעין של מדינת ישראל לא נתונים בידיו של ג. הבןזוג...

והמשך, כנראה, עוד יבוא.

בראש קצת  בסוטול לאחר 3 שאיפות מג'ויינט משובח במיוחד (אין לי בעצם מושג מה זה "משובח במיוחד", אני רק יודעת שמהשאיפה הראשונה הראש שלי עבר לעבוד בסלאו מושן והתחלתי לצחוק מכל דבר שטותי בעליל), גרון ניחר וקול שהתחיל להעלם לו, שייטתי הביתה, נוסעת לאט , בין הפסים הלבנים בכביש המהיר.

שנתיים וחצי לאחר הפעם הראשונה , הרשאתי לעצמי בערב יום ההולדת לאבד קצת שליטה.

מתנת יומהולדת.

כל דבר אפשר לעשותו מתנת

יום הולדת.

אני מתענגת על יום ההולדת שלי.

אני שמחה על

היותי.

מקיפה את עצמי וחגגת אותו עם האנשים אהובים עלי,

מקרוב

ומרחוק.

ומבחינתי זה מקפל בתוכו את

הכל.

(ואלוהים אדירים, יכול להיות שסוטול מחזיק מעמד כל כך הרבה זמן? אחרת למה אני מקלידה כל אות ואות כל כך לאט...? )

חזקה.

חלשה.

עצובה.

כואבת.

שמחה.

כועסת.

שונאת.

מרחמת.

מחבקת.

מרחיקה.

מלטפת.

דוקרת.

עוטפת.

מבקשת.

נותנת.

לוקחת.

פוגעת.

נפגעת.

מפחדת.

אמיצה.

חכמה.

טיפשה.

צוחקת.

בוכה.

מעצבנת.

מכילה.

רגישה.

דכאונית.

מאנית.

רוגשת.

סוערת.

שלווה.

אוהבת.

חוגגת את היותי אני.

יום הולדת 45.

יום הולדת 16. all over again, וכל שנה מחדש...

טוב, לדעתי נטרפה עלי דעתי.    לפרוץ לבלוג של מישהו, זה דבר שעוד לא עשיתי. אבל הנה, אצל פמה פתחתי קריירה חדשה.

אני חושבת שאני מדברת בשם כולם פה.  כל אלה שלמדו להכיר אותך הכי טוב שבעולם, בזכות המילים. המילים שלך.  שיחדיו חוברות לתאר את מי שאת באמת, את מה שאת באמת.  אותך.

פשוט אי אפשר שלא לאהוב אותך. את החום, את ההקרבה. את הנכונות לעזור, להקשיב. להיות שם.  במיוחד כשצריך.  את היכולת הזו שלך, להקרין חום על כולנו. גם כשרובנו מאחורי המסך. את החיבוקים שאת מפזרת  ברחבי הוירטואליה בלי חשבון. את האהבה שלך.  

ואיחולים?  כל מה שתרצי -  מי יתן ויהיה שלך.  כל מה שרצית ועוד לא השגת.  פשוט הכל.  זה רק עניין של זמן, דרך אגב.   עד שכל זה יהיה שלך.

ואת החיבוק ממני תקבלי שנפגש. אבל הייתי חייבת גם פה. מכולם. בלי יוצא מן הכלל. סו מי.

המון מזל טוב!

fe

**************************************************************

(את הבעת הפנים שלי, כשראיתי את הפוסט הזה שצץ out of the blue בבלוגי, היה בהחלט כדאי לצלם...וגם את הדמעות...אני אשב לי היום בשקט להתענג על החברות והאהבה, ואת הפוסט שכתבתי [כמובן, איך לא...] אפרסם מחר...אוהבת אתכם...מאוד...)