ואפילו הגשם שיורד כאן ביומיים האחרונים לא מצליח למחות את החוויה

של המחול והשירה במדבר.

יש משהו בנוף הקדומים הזה של תמנע, שמואר באורות של אדום/כחול/זהוב שאינם מנסים לקחת ממנו את הבכורה הטבעית,

שנותן ערך מוסף ששום אולם או איצטדיון של 50,000 איש יוכלו להשתוות אליו.

הפעם הקודמת שראיתי מחול מודרני היתה לפני כ 20 שנה לערך ומכאן שאפשר להבין שזה לא סוג האומנות החביב עלי על ג. הבןזוג

אבל שמה של אנאפאזה הולך לפניה וכשנפל השקט על המדבר והאורות כבו כדי להפתח שוב על הכסאות המסודרים בחצי עיגול והמילים הראשונות של

"אחד מי יודע" של נקמת הטרקטור , נפער הפה ופחות או יותר לא נסגר עד שהסתיים הקטע עצמו.

ואחר כך, שעה וחצי של תנועה ומוסיקה  בלתי פוסקות על הבמה שמשאירות אותי בסופן, חסרת נשימה ומעורבלת לגמרי בתוכי והבנה ברורה שבעוד שנתיים נהייה כאן שוב כדי לספוג שוב את התחושות והעוצמות שהיו על הבמה ובאוויר.

ובמוצאי שבת , בא עידן רייכל הרים את המדבר מחדש וגרם לי צמרמורת שנשארת בי עד היום כשאני שומעת את השיר

שאריות של החיים

ושירים אחרים, במופע שכולו קצב מכאן וממקומות אחרים ורחוקים.

כל זאת ובתוספת הידיעה על הקירבה לנוחי דנקנר (הנה שוב הלינק , למי שפספס למעלה) הפך את סוף השבוע שעבר לעונג מרגש וצרוף ...

שבת שלום חברים יקרים, עם חורף מוקדם שהוא אולי סימן טוב לבאות...

על הפעם הראשונה שהכרתי את המחשב

ועל הפעם הראשונה שכתבתי בחינת בגרות

ועל הפעם הראשונה שיריתי בעוזי ואחר כך ב M16

ועל הפעם הראשונה שפחדתי פתאום פחד מוות

ועל הפעם הראשונה שעמדתי מול החיילות כמכי"ת

ועל הפעם הראשונה שעמדתי מול כיתה

ועל הפעם הראשונה שהייתי אמא,

בעצם, על זה כתבתי כאן,

ועל הפעם הראשונה של הגן

ועל הפעם הראשונה של כיתה א'

ועל הפעם הראשונה של סיום התיכון

ועל הפעם הראשונה של הגיוס

ועל הפעם הראשונה של השחרור

ועל הפעם הראשונה ש...

ואז הבנתי שבגילי הצעיר () יש כל כך פעמים ראשונות ושניות וגם שלישיות ועוד ועוד שאולי עדיף לשים אותם בארון הזכרונות ולהסתכל על העכשיו ועל מה שעוד מצפה לנו בעתיד הקרוב והרחוק.

והעתיד הקרוב מאוד, תוך ארבע שעות לערך, יביא אותי לאילת לסוף שבוע של תרבות: אנאפאזה ועידן רייכל במדבר.

שבת שלום חברים יקרים, עם פעמים ראשונות שנחרתות בנו לכל החיים...

כנראה טוב לקבל מנה בריאה של

מלנכוליה.

זה סוג של חיבוק פנימי שלי עם עצמי למרות שמה שאני הכי רוצה לעשות בזמן הזה

זה להכניס את הראש בקרקע כמו בת יענה ולא לצאת משם לעולם או לפחוולהשאר שם

 עד שהמלנכוליה

תחליט שהספיק לה ממני,

לבנתיים.

זה נותן פרופורציות כמובן למרות שכרגע אין שום פרופורציה בריבוע כהה שמהווה כרגע

את העולם שלי,

וכמובן שלאחר מכן, ישנה הקלה ותחושת רווחה גדולה ואפילו עליצות ושמחה קיומית שבאה

לאחר דיכאון קיומי

לא כבד במיוחד.

אפור, לא שחור.

וכמו תמיד, יש מישהו שעושה את זה טוב יותר וזה אפילו נגמר אופטימי כי מלנכוליה טובה אולי קצת לבריאות

אבל לזמן קצר וקצוב מאוד.

חמי רודנר

]

שבת שלום חברים יקרים, עם חיבוק פנימי או חיצוני ושמש שתמיד מחכה לנו שם...

התחיל אצלי הפעם כבר ביום ראשון.

מעצם העובדה שסוכות ושמחת תורה נופלים הפעם על שישי שבת, לא היה משהו ששובר את שגרת השבוע

ורק תנועת קונים גדולה יחסית בתחילת השבוע הזכירה לי שרוב האנשים, עדיין, בחופש.

אבל זה הולך ונגמר ומכאן משתרעים להם הימים  עד לפסח.

פעם זה היה מדכדכך אותי עד למועקה מחניקה כמעט והיום אני מסתכלת על תקופת הזמן שנפרשת לפני

וחושבת רק על כך שהחורף הולך ומתקרב לו ואולי הפעם דווקא ירד יותר גשם ולא יהיה סתם,

רק

קר.

ואני אוספת את עצמי ואפילו נותנת לקצת מלנכוליה סתווית לשטוף אותי,

 מביטה סביבי

 ואומרת לעצמי בשקט,

יהיה טוב פמה

יהיה טוב.

שבת שלום וחג שמח חברים יקרים, עם ספרי תורה , דגלים תפוח ונר או רק שלווה סתווית...

או לייתר דיוק, העין שטופת הדם.

מתברר, ולא שמתי לב אפילו שאי שם במהלך אחר הצהרים אתמול, כנראה פקע לי נים בעין

והתרחש לו שטף דם פנימי.

מעצם העובדה שלא ראיתי יכולתי להמשיך את יומי בשלווה אבל דווקא א. הצעיר שבדיוק חזר הביתה לשבת

תקע בי מיד מבט מודאג/ מזועזע ושלח אותי מיד לראות בעצמי.

לא אכחיש, נראה די מדאיג.

אפילו טיפה מפחיד.

מכיון שאני מוקפת בשלושה גברים מסוקסים וקרי רוח (לא) הם עמדו על כך שניסע לחדר המיון מיד ויפה שעה אחת קודם.

הרגעתי אותם ולחילופין הזמנתי תור לרופא להיום בבוקר כשאני מפחידה את הפקידה שטענה "אין תורים" שיש לי שטף דם בעין.

היה תור. על הבוקר.

לקצר סיפור ארוך אומר שהרופא לא התרגש, הסכים עם דעתי שהכל בגלל שסחבתי אתמול הרבה ספרים (מבצע חדש/ישן, רוצו לחנויות...)

אבל שם לב שצינור הדמעות שלי באחת העיניים קצת סתום ונפוח.

כך זה תמיד, הולכים לרופא בשביל דבר אחד ויוצאים ממנו עם דבר אחר...

חג סוכות שמח ושבת שלום חברים יקרים, עם שייקה אופיר וציונה המקורית המצחיקים עד דמעות...

(הפעם לשם שינוי, הצלחתי להבין איך מעלים סרטון מיוטיוב בעצמי, אבל בפוסט הקודם, לא הייתי יכולה לעשות זאת בלעדי פימייל האחת והיחידה!! )

*  שייקה אופיר "ציונה והעין המקולקלת"