יום שישי בבוקר.

עוגה בתנור, חלה תופחת ומחכה לתורה.

אני קוצצת פטרוזיליה, עוד מעט העוף וירקות השורש יתכנסו יחד לתבנית לארוחת הערב.

סופר נני ברדיו.

ילדים כך, ילדים אחרת, הורים תוהים.

שגרה.

יום שישי בבוקר.

ובמקום אחר, רחוק מכאן, שגרה אחרת.

כאוטית,

קני רובים ופצצות ואש ועשן

והרג.

ואפילו לא צריך להרחיק כל כך ,

מספיק לרדת דרומה קילומטרים לא רבים

ולהשאב לצלילי הקסאמים והגראדים.

שגרה.

ואני נעה ,עם הרדיו,  בין השגרה שלי לשגרה ההיא,

נאחזת בה כדי שאפשר יהיה למצוא מקום בתוכי להיות שם.

הבנאליות של השגרה...

שבת שלום חברים יקרים, שבת של שגרה  מנחמת ושל סולידריות אנושית, בסיסית...

על אחת כמה וכמה בשנים האחרונות בהן נקודת המבט שלי על העולם והחיים

השתנתה וקיבלה חיזוק מהצד המלא של ראיית הדברים.

ובכל זאת.

משהו חונק לי את הגרון בימים האחרונים.

בתקופה האחרונה.

עד כדי כך שקשה לי כבר להתעלם ממנו ולכתוב על ענני הסתיו האפורים שאט אט הופכים לחורפיים.

אני אפילו לא אתחיל לפרט כי אין צורך.

צריך להיות אולי מעל 70 יום בעולם הסגור של בית "האח הגדול" כדי לא לדעת על מה אני מדברת.

וזה גם לא קשור להעדפה פולטית כזאת או אחרת.

זה המכלול עצמו.

כולו.

מה שמאפיין את החיים שלנו כאן.

בארץ הזאת. במדינה הזאת.

ואני מגייסת בתוכי את כל היכולת האופטימית שלי, את כל ארסנל הצבעים הבהירים שבי ושלי

כדי לא לראות רק את הצד הכהה , ואני יודעת שישנם גם דברים אחרים.

מרוממי רוח ומשמחים.

ממלאי תקווה ומחזקים.

ובכל זאת, הפעם זה לא מספיק והמחנק הולך וגובר לעיתים עד כי אני רוצה לברוח לעולם סגור משלי בו אין

לדברים הללו, דריסת רגל.

אבל בת יענה מעולם לא היתה עוף החביב עלי (אולי כי אי אפשר להכניס אותה לתנור עם לימון, שום  ותפוחי אדמה...)

וכל מה שנותר לי לעשות זה לנשום עמוק ולהזכיר לעצמי

שלדברים יש את הדינמיקה שלהם ואת האמונה שלי

בנאלית וקיטשית ככל שתהייה,

שהטוב  סופו לגבור על הדברים שאינם כאלה.

שבת שלום חברים יקרים, שבת טובה, בפשטות...

ג. הבכור, מעצם התואר הזה, מנפק לי כל מיני ארועים שהם

"הפעם הראשונה".

אז הפעם לא נתחיל מהגן וגם את ההתרגשות של כיתה א' כבר עברנו מזמן.

אז נאמר שהשבוע היו לי שני "הפעם הראשונה" בעת ובעונה אחת:

מכתב מהטכניון בו הוא מודיע שג. הבכור התקבל ללימודי הנדסת מערכות מידע (זה נשמע רציני, שחבל על הזמן...).

ויציאה למילואים ראשונים אחרי שנה של הפסקה כשאבא שלו מעדכן אותי מה מתוכנן לגדוד שלו במקרה של מלחמה.

אתם לא רוצים לדעת.

גם אני לא.

ומה עם א. הצעיר? מה עם הראשוניות שלו?

היא שם, אבל אחרת.

וטוב שכך...

וחוץ מזה, אחרי שנים מאוד רבות אני צריכה להתרגל לראש עיר חדש.

גם זה סוג של "ראשוניות" , לא כן...?

שבת שלום חברים יקרים, כל פעם מחדש...

ואני תוהה:

אם כבר החליט מישהו להפוך את עמוד הרמזור לתערוכה קטנה,

אז למה הוא מגרש אותי משם

ועוד יותר,

למה הוא חושב שאני,

חתולה...?

מאז , התמונה (והכיתוב שבכותרת שהיה מתחתיה)

 כבר איננה כי כנראה אותו צייר מסתורי החליט שנהננו מספיק

ואולי כל החתולים פשוט הלכו לחפש תמונה אחרת...

(ותודו שהכותרת הביאה אתכם במרוצה )

שבת שלום חברים יקרים, שבת חמימה ומוארת שמשכיחה את הגשם שהיה וזה שעוד יגיע אלינו...

כשנבחר נשיא שחור בארצות הברית?

ישנתי.

אבל זה לא מוריד מעצם החשיבות של היום הזה בארצות הברית ובהחלט לא שם.

אמרו כבר שזה סיומה הסופי של מלחמת האזרחים האמריקאית.

אמרו שהבחירות הללו, תוצאותיהן הן מעבר למעשה עצמו.

אבל היסטוריה כמו הסטוריה, אפשר רק במבט לאחור להבין את העוצמה של הארוע ההסטורי.

וכך, אוכל לענות כנשאל בעתיד, היכן היית כשברק אובמה הפך לנשיא השחור הראשון של ארצות הברית.

ישנתי.

אבל עכשיו אני ערה ושמחה.

איתם וגם בשבילנו.

כי אמריקה שבחרה בתקווה על הנסיון (כפי שאחד הפרשנים ציין) , מקרינה על כל העולם

ואני שמחה להיות ולהרגיש חלק מהתחושה הזאת.

בוקר טוב אמריקה, בוקר טוב, לנו..