לא.

זאת היתה התוכנית המקורית שכמו רוב תוכניות הנסיעות שלנו נרקמה חודשים לפני הוצאתה לפועל

(הנסיעה לקיץ כבר כבר סגורה ומסודרת).

10 שנים לאחר הנסיעה המסוייטת ההיא לאנטליה , למלון שהיינו הקבוצה הישראלית הראשונה וגם האחרונה

שהגיעה אליו, הגענו למסקנה שהגיע הזמן לעשות תיקון ועדיף בחורף כשלא כל עם ישראל משתתף איתך.

אלא מה, מלחמה קטנה פרצה ובין רגע הפכנו למאוסים בעיני ידידינו , "מחבקי" הארמנים והכורדים,

התורכים.

ואם לא אוהבים אותי וגם טורחים לעדכן אותי בכל דרך אפשרית קבל עם ועולם, הרי אין סיבה שאסע לשם

ואתן להם מכספי שהרווחתי בעמל רב.

לכן, החלטנו לשנות כיוון ובמקום לנפוש ולרבוץ לחופי הים התיכון, לעשות בדיוק אותו הדבר , לחופי ים המלח.

שם, המים מלוחים הרבה יותר, אבל האוויר

מתוק להפליא.

אנחנו נוסעים ביום אביבי משהו ונחזור, אם השטפונות לא ישאירו אותנו שם, במוצאי שבת.

סופשבוע טוב חברים יקרים עם כל הטעמים שרוצים...

היתה השאלה שהעסיקה אותי ביום רביעי בבוקר.

אחרי שנים. הרבה שנים נסעתי באוטובוס לירושלים.

וזה לא עניין הנסיעה לירושלים בתחבורה הציבורית אלא נסיעה בין עירונית בתחבורה הציבורית. נקודה.

כן, יש דברים שמגלים שפשוט לא עושים אותם יותר.

כאילו איזה כוח עליון קבע שנסיעות בין עירוניות בארץ יהיו רק במכונית ואילו בחו"ל הרי אין לנו בעיה להתנהל בתחבורה הציבורית

כאילו נולדנו באנדרגראונד של לונדון.

אז באיזו צד תהייה השמש ניסיתי לחשוב כדי להחליט היכן לשבת.

בצד הנהג או בצד השני.

בסוף החלטתי על הצד השני והשמש מצידה, החליטה להתכנס מתחת לעננים ללא גשם

וכך הדילמה לא היתה דילמה , בסופו של דבר.

התחנה המרכזית החדשה בירושלים.

בכניסה, נוסף על הבדיקה האלקטרונית והידנית התיקים עוברים שיקוף כאילו בנתב"ג היינו

ומעבר למחיצה המטוס ימריא מבעד לבועה שקופה.

אבל לא.

הכל כל כך שונה מהימים בהם עברתי בתחנה פעמיים ביום, ורק קפה נאמן הישן והטוב בלבוש חדש

הזכיר לי שאני בירושלים.

אה כן, וגם כל הדוכנים לתמישי קודש ומטפחות לנשות ישראל החסודות.

ול‎‏מה כל זאת?

ליריד.

יריד הספרים הבינלאומי.

עולם אחר, בועה שבה כל מה שחשוב הוא הדף הכתוב , המצוייר, המצולם והריח שבא ממנו

והמילים.

המילים הן העיקר בסופו של דבר.

וכל הזמן שהייתי שם , מסבירה  ומכוונת ומחייכת, מטיילת בין הדוכנים השונים ובין דוכני הארצות המשתתפות

חיכיתי לראות אותו,

את אבא שלי שלא היה מפספס ביקור ביריד ותמיד חוזר ממנו עם ספר שאי אפשר היה למצוא אותו בארץ במקום אחר (אמזון? מה זה אמזון...?)

והמון המון פרוספקטים שנודף מהם ריח של מקומות אחרים ורחוקים.

וחשבתי על החוטים שמחברים אותי לאנשים אפילו שכבר כל כך הרבה שנים הם כבר לא איתי...

שבת שלום חברים יקרים, עם חוטים של מילים ושל נגיעות בנו ובאחרים...

אני אופטימית בלתי נלאית עד כי לעיתים אני מאמינה שקודם יהיה רע עד מאוד

עד שיהיה טוב.

ולא רק מעצם העניין שכך הוא טבעו של עולם.

שלא תמיד צד אחד הוא הצודק ולא אצל צד אחד נמצאת התשובה המוחלטת והאבסולוטית

והצד השני, רק טעות בידו.

וכמה כיף להיות בצד הצודק ולדעת את כל התשובות באמת אבסולוטית אחת ואין בילתה.

אז בנתיים יהיה כנראה לא טוב ואולי אף רע לתפארת אבל בתוך המועקה והחשש מה יביא איתו יום

כדאי לזכור שהכל כל כך דינאמי ומשתנה ובתוך כל זה תצוץ תקווה קטנה

שתלך ותגבר עד אור גדול יאיר.

וחוזר חלילה ושוב מהתחלה...

שבת שלום חברים יקרים, בעצב , בשמחה ובידיעה שהשמש תאיר תמיד, מחר...

( * אלכסנדר פן)

קחו.

קחו את השלטון.

כולו.

כל כולו.

בשלמותו.

רק אתם.

רק הדרך שלכם.

כולה.

בלעדית.

בלבדית.

רק הימין.

רק גוש הימין.

רק אתם,

קחו.

ביקשתם, קיבלתם.

הזדמנות.

להראות ולהוציא לפועל את הדרך שלכם.

שינוי, אמרתם, הנה. קחו.

קחו אותו בגדול.

אנחנו נחכה ונקווה שהתשלום לא יהיה יקר מדי (יהיה, יהיה).

אבל קחו.

למה? למה נדמה לי שאתם כבר עושים הכל כדי לא לקחת?

רגליים קרות, מישהו?

מציאות נושכת?

קשה אה?

בוקר טוב עולם הנה שוב אנחנו, כאן...

אני הולכת לבחירות הללו בשלווה.

יודעת שהן גורליות מעצם העובדה שכל בחירות גורליות אצלנו ועוד יותר מעצם העובדה שאולי כל יום שאנו עוברים וחיים בארץ שלנו גורלי בצורה כזאת או אחרת.

יודעת שלדברים יש את הנטייה הטבעית שלהם להיות.

פעם כך ופעם בדיוק להפך.

ועכשיו, עכשיו זמן הימין כנראה וזאת ההזדמנות שלו להראות ולהוכיח שיש להם את היכולת אותה הם מבטיחים כל כך.

הבעיה היא שהתוצאה היא תמיד על חשבוננו.

אני הולכת לבחירות הללו בשלווה.

לא לוקחת דברים באופן אישי לא את הגזענות הבוטה והגסה של ליברמן ובטח לא את שאר דברי ההבל שרוב הפוליטיקאים שופכים בימים אלו ובכלל.

אני הולכת לבחירות הללו בשלווה כי אני יודעת שמחר בבוקר אוכל להביט לעצמי במראה , לנשום נשימה עמוקה

ולחכות לפעם הבאה, שתגיע במהרה.

אני הולכת להצביע בשלווה וגם בשמחה.

אני מצביעה מרצ.

יום בחירות טוב חברים יקרים, כך או אחרת האחריות היא שלנו .

רצינו למכור את הפנדה.

היא עשתה את שלה, ראו את זה עליה וגם הרגישו.

אבל חיכינו.

בתחילה זה היה עניין כלכלי גרידא, אחר כך נסענו לחו"ל אחר כך היו החגים

ואז הכלכלה התמוטטה ולא בא לי להכנס למחוייבות כספית גדולה יחסית.

אז חיכינו.

ביום חמישי שעבר, בהפוגה קצרה במחלתו של א. הצעיר (שפעת. עכשיו הוא בריא כשור) אמרתי לו לשים אותה בלוח yad2.

ביום ראשון היה טלפון.

ביום שני מכרנו אותה לבעל הטלפון.

היום קנינו מכונית חדשה.

תכירו:

דייהו 30I (איי כמו אייייי).

בצבע שמפניה.

נעים מאוד

אף פעם לא היתה לי מכונית יפנית/קוראנית או מזרח רחוק באופן כללי.

אני כל כך ארופאית שגם עם המכוניות שלי שמרתי אמונים לקלסיקה.

האיטלקית בעיקרה , למעט פעם אחת, גרמנית.

זה היה תענוג אבל דברים חדשים עולים כל הזמן והגיע הזמן לבדוק את ענקי מהמזרח הרחוק.

יש לי הרגשה שזאת תחילתה של ידידות נפלאה...

שבת שלום חברים יקרים, ברכב או ברגל העיקר שנגיע לאן שאנו רוצים להגיע...