אף אחד לא אמר לי שבי"ב כל-כך ריק בלב. יש הרגשה שאין הרגשה. שונאת את זה.
*
אני רוצה אושר קיומי, בסיסי, חף מעקבות ומשיניים חשופות. אני רוצה פשוט-
מה?
אהבה?
*
ניצנים של אושר פזורים סביבי, כמו אבקת קסם קסומה, כמו פטריות אחרי גשם. הריח הנעים והמשכר שלהם כל-כך לא מתיישב עם הריח שלי, ריח של כפור ומחסור בחמצן, שאין לי מה לעשות מלבד להוריד את הכובע ולהתרחק קצת. אני לא רוצה לקלקל אותם, הם הרי כל-כך מקסימים.
*
אני רוצה להיות פטריה. אורגניזם טיפש שגדל תחת כל עץ רענן, סתם ככה, כי בא לו. אני רוצה אני רוצה אני רוצה להפסיק להיות נשר. זה בכלל לא כיף, זה לא מה שהבטיחו לי שם למעלה.
*
... ואם אני כבר כלואה בדמות הנשר, מדוע אני לא מצליחה לצוד עכברים שמנים וטעימים? היכן המטרות שלי ולמה הן מתחבאות כל-כך טוב?
אל דאגה, אני כבר אמצא אתכן. אני לא אשאר רעבה- אני אפנק את עצמי בארנב שמן.
*
אבל האוכל פתאום מפסיק לספק. הרעב נהיה פתאום כמו צל שרודף אותך ברחוב, צל שהוא בעצם אתה עצמך. ואני יודעת שהצל הזה איתי כבר שנים, אך השנה-שנתיים האחרונות מגבירות את הרעב שלי לסיפוק אחר, נפשי יותר. א נ י ר ע ב ה ! ! !
תנו לי אנשים חמים עם פנים נאות, חוש הומור כלשהו ושכל, ואני בתמורה אתן את קני. הוא לא זול, אך זמין לכל כיס מהמעמד הבינוני. אין לי דרישות מוגזמות.
*
מתקופה האחרונה
ברקע: כל שיר פופ טראשי. זה המצב:)
בא לי לעשות משהו לא אופייני בשיער (אולי בגלל שגיליתי 4 שיערות לבנות, אבוי!). נניח- מגדל אדום. או את ה-m של מקדונ'לס. ואולי אני פשוט אסתפר.
טוב. תאחלו לי המון בהצלחה, אני צריכה אותה עכשיו כמו שלא נזקקתי לה שנים,
אוהבת, מלטפת ומדגדגת בחום,
פלורה ":)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Flora
