ושוצפים בחוויות שונות ומשונות, ובעיקר מלוות בהרגשה אחת תמידית- י"ב- סוף!
אז מעדכוני חיי המרגשים מזה חצי שנה או משו (והאמינו או לא- לא עדכנתי כל תקופה זו בגלל אנשים מטרידים שביקרו לי בבלוג, כן-כן)-
נותן בראש-
הולך לי מצויין עם "ראש1", והם באמת עיתון מקסים, עם עורכים מקסימים (אני סוגדת לסגנית העורך ושוקלת לבנות לה בית מקדש בחדרי הקט!). הם נותנים לי תקווה שאולי עיתונות זה מושג ריאלי ומקצוע בר מימוש.
שמי מלווה הרבה גליונות, והתנסתי כבר במגוון רחב של כתבות. כך למשל ראיינתי נערה דתייה נחמדה משומרון ונער דרוזי לכתבה על שכול לקראת יום העצמאות, הלכתי להופעה מגניבה ברמות מטורפות של הדג-נחש, ובעיקר זיינתי את השכל עם מטאפורות הזויות יותר ופחות לשלל הקוראים =].
זה הזמן לציין, אגב, שבניין המערכת הוא אחד המגניבים- כשמגיעים לקומה ה-8 (שם המערכת ממוקמת), רואים שלט שמצביע למקומות קסומים כמו "בלייזר", "פנאי פלוס", "דיסני" ו"ראש1"- כמובן. הויה, תקשורת הבידור- אהובתי המרגשת והצהבהבה!
חוויות עיתון ביצפר, לצד כל ה"עלייה בכיתה" הזאת, נראות רחוקות כ"כ, משונות כ"כ. "נפלתי"\"הופרשתי"\"פוטרתי בלי ידיעתי"\תירוץ עלוב אחר, אבל אני כבר לגמרי לא שם. שמלווא המועצה ישתלט על העיתון. אני את שלי עשיתי, ובאמת שניסיתי להרים את העיתון אפילו השנה. אבל זה בלתי אפשרי- זו לא רק אני, זה לא רק י"ב, זה מעבר.
טוב, אחרי משהו בסדר גודל ארצי, המגרש הביתי נראה כמו כוך דשא עלוב ויבש, שלא משנה כמה תשקה- תמיד ישאר מת וצהוב.
רבע חכמה-
ירדתי מ-5 י"חל ל-4 יח"ל במתמטיקה! ואוווהוהו! איי פיל פרי לייק אה בירד!
תנחשו כמה קיבלתי בבגרות ב-006?
100
.
.
לא...
55?
.
.
לא...
כמה פחות?! 45?
.
.
.
.
.
.
25!
תודו שזה בול-בול כמו לקבל מאה, רק שצריך לחלק ב-4 ולחשב מחדש את רמת טמטומי... אבל זה לא נורא. אני מעדיפה להשלים את 004 ו003, ולדעת שהציון הסופי יהיה טוב. ובאמת, מאז שפרשתי, קל לי יותר, צעדיי ניחוחים יותר ונשימותיי כבר לא כשל חולת אסטמה במחסן האפסנאות של שואבי אבק, כשאני מביטה על משנתו של גבי יקואל הטום-טום. החיים, מבחינה הזו, דבש :").
גברים-
עם מסובך. אבל בינינו? זה רק כי אני אחת כזו.
זה מצחיק, איך חודשים שלמים עוברים בבדידות משוועת וחסרת רחמים, ואז לפתע לקראת האביב איזה מנגנון עתיק להזדווגות או משהו (תשאלו את דארווין), מעורר ממש קבוצות של בנים, שמקיצים מאיזו תרדמת, וגורם להם להתעניין בי בצורה שהיא קצת פחות "יו! הבאת תפוז?! אפשר פלח?", אלא יותר "אפשר לנשוך לך איזה פלח בגוף?".
זה משעשע, זה כיף, אבל כשזה בא בכזו קבוצה (איכותית למדיי, יש לציין), הטעם נהיה גרגרני וכמה עצוב- קשה להבין מה את רוצה. אותך אני רוצה כי.... אבל מצד שאני אתה קצת... והחיוך שלך ממיס אותי... אבל כמה אני כבר אראה אותך?... אתה מחזר עקשן... אבל האם יש לי משיכה אלייך...?
שאלות כאלה ואחרות מסתובבות לי בראש לא מעט לאחרונה, ולעיתים אני תוהה אם לא עדיף פשוט ללכת על אחד שמוגדר כאופציה ריאלית לרומן קצרצר וסוער\למערכת יחסים של ממש. מה לעשות? מה אני רוצה לעשות?
חלום ילדות-
תנשמו עמוק וקבלו את הבשורה בצלצולים ובשמחות- התקבלתי לקורס הכתבים הצבאיים! כל זה אומר שעברתי חמישה מיונים מפרכים ב"במחנה", שעדיין לא מבטיחים לי מקום מוחלט בעיתון, אבל מבטיחים לי שאני לפחות בגדר הבטחה מבחינתם, מה שכבר מעולה (ומבטיח!).
המיונים, לפחות בעיניי (אבל רוב החבר'ה יסכימו איתי), היו ממממממש לא פשוטים ואינטנסיביים. המקום שלי שם ממש לא מובן מאליו, לא משנה כמה הרקע שלי מרשים.
מה שעוד יותר מצחיק זה שהתקבלתי במקביל למודיעין חיל האוויר (*כאן אתם שורקים בהשתאות מתלהבת*), כשזה באמת קרה "בלי כוונה". לא בניתי על המקום, לא חשבתי שאני מתאימה, הלכתי לכנס- התלהבתי, עשיתי מבחן ו... עברתי, להפתעתי הגמורה.
התקשרו אליי מהצבא לפני ימים מספר, ואמרו לי שאני חייבת לוותר על אחד מהשניים. בהתלבטות קשה הפור נפל ווויתרתי על חיל האוויר. במצב אחר הייתי מתחננת שיקחו אותי לתפקיד כ"כ מעניין ומועיל, אבל אחרי הרדיפה המטורפת שעברתי אחרי "במחנה", זה פשוט יהיה אכזרי לוותר. רציתי את זה במשך שנים, זה משך אותי וזה ידוע שלבוגרי "במחנה" הדרך לתקשורת כמעט סלולה באבנים צהובות. "במחנה" זה לא ארץ עוץ.
בכל אופן, הגיוס שלי כנראה יוקדם בכמה חודשים טובים, וההנחה של שכבר באוגוסט אשאג בצייתנות "כן המפקד!", עם עוד כ-30 חבר'ה כמוני. תאחלו לי בהצלחה- אני אזדקק לה! 
שיהיה לכם לילה לבן חייתי (או לפחות בצבעי הזברה),
פלורה, הזאת שמעדכנת פעם בימבה זמן :P
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Flora
