כן כן כן! מה שקראתם למעלה נכון!
מעריב לנוער התגלו כלא זבלות בנשמה ופרסמו את הסיפור שלי במדור "סיפורים פה", בדף האחרון של העיתון.
כל הדף שלייייייייייייייייייייייייייייייי!!!
והם צירו תמונה ממש חמודה ומקסימה של מלאך!
אין לכם שום מושג עד כמה התרגשתי...
זה היה אחרי מבחן מבחיל ומעצבן במיוחד במתמטיקה.
אני, דפוקה שכמוני, לא לקחתי את הגליון מתיבת הדואר כי יש לנו תיבה מוזרה וקניבלית כזו, שקשה להוציא ממנה מכתבים- אם כבר מוציאים, אז בלי האצבעות.
מזעזע *___*.
קיצר, אז ל-לי היה את הגיליון החדש של המעריב.
אז כולן (אנחנו כאלה נקבות...) התנחלו על ההורוסקופ ואני העברתי לדף האחרון לשנייה, לבדוק איזה סיפור פרסמו הפעם.
ואז אני קולטת פתאום את הכותרת "חיבוקים".
ואז אני מסיתה את מבטי ימינה ומבחינה בשמי.
דאמט! צרחתי מרוב שימחה!
ודאבל דאמט! הם לא עוותו לי ת'שם!
הם אפילו לא עשו ניתוח פלסטי לאות "ת"!
וואווווו! אין לכם מושג איזו הרגשה נפלאה זו, כשמשהו שהאמנת בו, גורם לאנשים אחרים להאמין שהוא טוב.
זה פשוט מדהים!
אין לי מילים!
באמת, אני לא סתם מתלהבת, כי באמת יש לי סיבה טובה להתלהב.
לא כל האנשים היום ממש החמיאו לי או לפחות שמחו בשמחתי.
בעיקר שי שמחה בשמחתי, או כך לפחות הרגשתי.
ננסי דרו ויקטרינה אפילו לא אמרו מזל טוב ומצידי שיטבעו באסלה מרוב קינאה.
חרא צריך ללכת למקומות הנכונים....
השאר, בשלב מסויים, ניסו להסתים אותי.
מה שדפוק זה כשהן מספרות לי על איך שהן גזזו ציפורן בהתלהבות, אני מתלהבת איתן.
אבל כשהסיפור שלי מתפרסם בעיתון ארצי, מוכר וטוב- לאאא....מה זה כבר, בוהן?!
*אל תשאלו מה הקשר.
היום היה איזה משהו בכיתה, משהו מעצבן עם הרבה אשמים מכל הצדדים.
אני הייתי חלק מזה למרות שניסיתי לעשות "פיס וואי", אבל הערסים של הכיתה צחקו לי בפרצוף.
דפוקים בתחת>.<.
קיצר, אין לי כוח לפרט, העיקר שהבנו את הלקח.
אני שונאת גזענים, בעיקר גזענים עם השם קסם!
מה הבעיות שלו עם הרוסים?! למה הוא קורא לחלקנו "נאצים" ומה עשינו לו כבר?! עלינו כיהודים למדינה שהובטחה לנו?!
דאמט!, אם העלייה הראשונה של הרוסים לא הייתה בונה ומתגבשת בארץ הוא בכלל לא היה פה!>.<
ש-ו-נ-א-ת ג-ז-ע-נ-י-ם!
טוב, אין לי עוד זמן לכתוב ואני רוצה שזה יהיה טרי ולכן אני רק אבקש ממכם לדפדף לעמ' האחרון של הגיליון האחרון של מעריב לנוער ולקרוא את הסיפור בשם "חיבוקים".
מצפה לתגובות!
המלצות: ספר המתח "פחד מקפיא קלות" של קארין סלוטר.
ממש נחמד ומעניין ובכלל לא מפחיד!