מבחנים משקפים את הידע? באמת?!
ממש לא. אבל ממש לא. קחו לדוגמא את הילדים עם הבלאק אאוט- זה לא שהם לא יודעים- הם פשוט מתרגשים כמו מעריצה שרופה של מייקל לואיס שעבר ליד הרחוב שלה.
בנוסף לכך- אל תשכחו את עניין הנסיבות- למורים יש קטע של לתקוע שאלה שממש אבל ממש לא חשבתם לעלעל בה איי פעם. בנוסף לכך יש ת'קטע של מבחן קשה יותר יום קודם, חזרה מאוחרת מהביצפר, עייפות, בעיות בבית, אולי מחלה, משיכה מוגזמת בבחינה (שביתות-שביתות>.<"), חוסר חזרה בביצפר (שביתות-שביתות 2>.<"") וכאלה.
זה לא ממש תלוי באדם.
אבל מה שמעצבן, זה חוסר ההתחשבות. עלק ביה"ס...
אני ועוד מספר לא מבוטל של חברה מהשכבה לומדים במשהו שנקרא "כיתה אקדמית", אני בטוחה שהזכרתי משהו בקשר לזה.
קיצר, אנחנו גבוב של חננות שנוסעות מידי יום ה' לאוניברסיטת באר שבע ושם מקבלים קורסים קשים ומזורזים ממרצה. אלו קורסים תרום אוניברסיטאיים- כלומר, לאחר שנעבור את הקורסים הקשים (זה כמו ביוטכנולוגיה), אנחנו נתחיל להשתתף בשיעורי אוניברסיטה. כאילו ממש. ועוד לפני שאנו בני 18...
מי שיצליח לשרוד את האוניברסיטה ימשיך ללמוד שנתיים נוספות אחרי הביה"ס ורק אז ילך לצבא+ תואר לקדם רפואי או משהו כזה...בקיצור, דיי מלהיב.
אנחנו נחשבים לגאוות הביצפר הפריפרי שלנו כי זו תוכנית מהפכנית שמצויה רק בכמה בתי ספר בודדים במרכז (ואנחנו באשקלון מוכת הקסאמים- אז בכלל).
אבל מה?- מתברר שאנחנו לא מספיק חשובים כדי לדחות מבחן במתמטיקה אחרי שדוחה פעמיים כי " הם ארגנו הכל". עלק. עוד יומיים אי אפשר לחכות?!
אז מה אם היה לנו יום קודם מבחן חשוב ועם המווון חומר בביולוגיה? אז מה?! אז אם אנחנו חוזרים לעיר ב-6 וחצי בקושי חיים עם מוח שעבר התאדות ואז שוב עבר תהליך עיבוי?! אז מה?! אז מה שלא למדנו מתמטיקה במאה השנים האחרונות בגלל השביתות?! באמת, מה זה חשוב....?
אז יופי, נדפקנו בגדול. כאילו, משהו כמו שילד קטן היה נדפק ע"י מייקל ג'קסון בגן המשחקים שלו.
באמת, ניגשנו אלכם, אל המורים "התחשבים והחסודים" שלנו, ולא- מה פתאום שיהיה לכם אכפת גם לשם שינוי מעלק "גאוות ביצפר". כאילו, למה? לא עדיף לראות את כל השכבה נכשלת?! בטח שכן!
אז יופי, עכשיו אני מאושרת שלפחות לא נכשלתי. כאילו, קיבלתי 64- הציון הנמוך ביותר שקיבלתי איי פעם במתמטיקה, אם לא איי פעם. ועוד היו אנשים שקיבלו פחות...
אבל מה שמעצבן אותי יותר מכל זו האי ההתחשבות. אולי יש בננו גאונים קטנים שרק מחכים להתגלות ע"י ביל גייטס או משהו,אבל אנחנו גם בני אדם- ועוד יותר גרוע- בני נוער. גם לנו יש חיים. איך זה שהם לא מבינים את זה בביצפר, הרי הם מלמדים אותנו כל הזמן...?
הקיצר- אני שונאת את חסה המורה למתמטיקה.
וגם את רכזת השכבה.
וגם את המורה הפוזאיסטית בספרות.
ובעצם גם...(אוקי, נסחפתי, נקסט!).
שנים לא עדכנתי ולא היה לי ממש כוח להתיישב ולכתוב משהו חכם\שנון\וואטאבר, ובטח שהפוסט המעפן הזה לא טוב יותר. אז מה עכשיו? אני אעדכן בנפלאות חיי!
בחופשת פסח הייתי באוזבקיסטן(חפשו על הגלובוס באסיה), בעיר טשקנט. המקורות שלי משם, וזה היה ממש מגניב! התרבות שם מעניינת, המבנים עתיקים ויפיפיים(בעיקר בעיר סמרקנד) והאוכל פנטסטי. הכי מדהימים שם האנשים, שאומנם לא כולם נורא תרבותיים אך כולם אנשים טובים בלי פוזות. טשקנט עצמה מודרנית למדיי (אבל לא מתקרבת לתל אביב), ואין שם קטעים דתיים פאנטים עם רעלות וכאלה (זו מדינה מוסלמית). קיצר נהנתי והתחברתי שם עם ילדה שטיפלה מבוגרת יותר ממני בשם קטיה והיא הבת של החברים שאירחו אותנו.
עדכון נוסף- דגדגתי ילד שניקרא לו בבלוג מ' הקופיף בבית שחי. זו הייתה חוויה בלתי נשכחת XD.
יום העצמאות היה נדיר כי הביאו לעיר את כנסיית השכל ואת ברי סחרוף (אבל לא היה לנו כוח להישאר גם להופעה שלו). היה ממש נדיר ונדחפנו לשורות הראשונות כמו ערסים ממעלה ראשונה!.
אני כותבת על כל מיני ילדים מהכיתה שלי לספר מחזור ולא תיארתי שיהיה לי כ"כ קשה. הילדים בכיתה שלי פשוט מעפנים...יש לכם אקדח? -_-"
המלצות:
הספר צלילת אש של קארין לוואצ'י. זהו ספר המשך "לילד מלחמה" האגדי.
קליפורניקיישון של רד הוט צ'ילי פפרז. ולא, הוא לא אומר שם "הכל שחור", חח.
שמתם לב שהשיר החדש של אבריל, "גירלפרנד" מזכיר באופן מחשיד את השיר של "הטיטנים"?!
ניראה לי שהיו לה משקעי ילדות קשים והיא דיי שונאת את האבלה הזאת עם עיניי לייזר שנמצאת עם רובין. יענו ה"גירלפרנד" שלו. כלומר אבריל חושקת ברובין. בעצם היא גם בוגדת בבעלה, ועוד עם דמות מצוירת עם שיער עומד. @@
טוב, זהו בהחלט סיפור חיים מרגש שרצוי שפסיכולוג יעיף עליו מבט. XD
לילה טוב- ורטוב,
פלורקה!
נ.ב: אני מודעת לעובדה שזה עדכון מממממש צולע, אפילו יותר מהממשלה שלנו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Flora