סנפלינג
שלג מלוכלך היה מונח בניחוחות על ההר הבוצי, כאילו הקיץ לא מתקרב, כאילו קרני השמש עדיין לוקות בסניליות קלה ולא מפשירות השלגים.
ההרים הרמים נראו כעוגות שוקולד ענקיות המצופות בקצפת לבנה ומתקתקה, בשלג.
ריח עשן הארובות מלמטה נמהל באוויר הטהור של ההרים ונשמתי אותו לקרבי.
עם כל צעד שהתקדמתי במעלה ההר התלול, הטמפרטורות צנחו מטה ומטה, מנציחות את גברת הקור עמוק בעצמותיי. הרוחות נהיו חזקות יותר, נחושות יותר, ככל שהתקדמתי. מבט גאה ואף מורם כבר לא הספיקו כדי להתנגד לרוח וכבר הצטרכתי להסיט את פניי ולהסתירם מאחורי ידי הגרומה. לעיתים מעדתי ונפלתי. באותם המעידות לפעמים נפצעתי קלות ואז מיד חזרתי אל דרך הישר ולפעמים...לפעמים אני נפלתי כ"כ חזק עד שלא ידעתי אם אזכה לעמוד ולצעוד שוב. היה לי קשה, תמיד.
היה בי רצון עז להגיע לצמרת ההר, לראות הכל מלמעלה ממבט על. כל חיי טיפסתי וטיפסתי, בחורף ובקיץ, בקור ובחום על ההר, מקווצת שפתיים וממשיכה לחתור אל מטרתי הנעלה. ומטרתי הייתה להרגיש טוב ולספק את כל בארות הצימאון שלי. רק רציתי להרגיש ולו לרגע אחד מלכת ההר. להיראות ולראות. להרגיש את הסיפוק המידי מכיבוש מטרותיי.
בזמן האחרון הטיפוס נהיה קשה יותר ויותר. ראיתי הרבה אנשים שנקברו תחת צפיות יתר לידי תוך זעקתם קורעת הלב לעזרה. לא עזרתי להם ולמדתי להתעלם מהם. הייתי כמו מהמר מסוכן ששקוע במשחק חייו. הייתי שקועה לגמרי בטיפוס הקשה. אולי העיוורון שלי היה חזק מידי, או שזו הייתה האמת, אך סביבי כבר לא נותרו אנשים. זכיתי לראות רק בודדים מהם, שקועים ונלאים כמוני, מטפסים ומטפסים ולפעמים שוכחים מדוע הם משקיעים כ"כ הרבה מאמץ.
ואז, כשמבטי עדיין נח על השלג תחתי, הגעתי. סוף-סוף, אחרי כ"כ הרבה זמן, הגעתי. הגעתי...
צמרת ההר הערומה והבתולית שאדם עוד לא דרך בה חיכתה לי, ממצמצת מעט בעיניה כחתלתולה ערמומית, מזמינה אותי להתמקם בה ולהרוות את כל בארות הצימאון שבי. הקלה השתחררה בבית החזה שלי, מתפשטת כרעל ממותק בכל גופי. רועדת וקרה, צעדתי אל מרכז הצמרת, נותנת לדמעות החולשה שלי ליפול ולקפוא על לחיי כזכוכיות דקיקות ושבירות. לפתע הרגשתי בכל כוויות הקור שעליי, בריסיי מלאי הכפור, ברגליי הפועמות מכאב. פרקתי את מסעי, והתקרבתי את קצה ההר והבטתי; הכל היה כ"כ יפה מלמטה...כ"כ קטן ומוכר אך בו הזמן מנוכר מהגובה הרב ממנו השקפתי. אנשים קטנים כנמלות התרוצצו ממקום למקום, נהנים מחום והאהבה של איש ורעהו, נכנסים ויוצאים מבקתות העץ המבושמות בריחות הביתיות והמרק החם. כ"כ פשוט אך כ"כ יקר...יקר יותר מכל המאמץ והמטרות הנעלות שלי שכבר לא נראו כ"כ נעלות תחת הקור הנושך. כאן, למעלה בין העננים והשלג, הייתי צריכה לבנות הכל לבדי. אותם האנשים הקטנים מלמטה שהביטו בי בהשתאות ובהערצה לא הבינו עד כמה מדהימים הם בפשטותם הכנה ואולי השקרית. אך הם לא ידעו עד כמה אני לבד ועד כמה הכל קשה כאן מעליהם.
מסביבי לא היה דבר מלבד שלג. כלום. רק אני והצמרת בדואט זייפני. המסע הקשה שהשאיר את אותותיו עליי מנע ממני מלשנות את דרכי ובאמת שניסיתי להסתגל ולבנות את חיי למעלה מחדש. אך לא, לא הצלחתי. המסע אל הצמרת היה פחות קשה מהשהייה כאן למעלה אפופת הערצה של אנשים קטנים.
יותר מידי דמעות זכוכית היו נעוצות בלחיי, יותר מידי כוויות קור. כוחותיי נטשוני ואני...
הנוף מלמטה יפה יותר עכשיו.
זה היה הסיפור האחרון שלי שהתפרסם לפני כחודש במעריב לנוער.
תהנו^^
מה חדש אצלי?
ממ, לא יודעת.
אני רק יודעת שאני כמהה לחופש הזה כמו שלא הייתי אף פעם. גם ללא המבחנים, יש לי תקופה קשה ומלחיצה-
בין אם מדובר ביזמים השעירים האלה שמזמן הגיע הזמן האסתפר מהם, ובין אם זאת הכיתה האקדמית שגורמת לי לקלף את מוחי בשפכטל (איך כותבים את זה!??!?!?) מהריצפה.
יאגה! >.<"""
בכל מיקרה, גם הסבלנות שלי לאנשים- עם כל הלחץ- נופלת.
כבר אין לי כוח לחייך "כי ככה אמרו וכי ככה צריך". בא לי לחייך רק כששמח, ורק כשטוב. ועכשיו המדד "ההפיינס" יותר מתקרב ל"לא-משהו-עד-תעזבו-אותי-באמש'כם".
זהו, עוד פחות משבוע, פלורה, עוד פחות משבוע, ואז-
תוכלי לישון כמו קואלה ממוצעת בעונת הייחום שלה!
עוד פחות משבוע ולא תראי עוד ערסים גוציים מכיתה ז'!
עוד שבוע ותוכלי לסנן שיחות של המדריכים מהנו"על ואף אחד מהם לא ירדוף אחרייך כנקמה במסדרונות ביצפר!
עוד שבוע ויעבור המבחן האקדמי בכימיה!
עוד שבוע ואלך לים ואתחזה לפינגווין מצוי שהגיע בטעות על גבה של לוטרה הרפתקנית מהקוטב הדרומי!
עוד שבוע ו..........
...ואז בעוד שבועיים אני אשקע במרה שחורה כי יהיה לי משעמם, וכי לא יהיה לי כוח להמשיך את הרומן הגותי ההרפתקני שלי בוורד וכי אתגעגע לירידות המרושעות של הערסונים המצויים.
מישהו יכול להציע לי חיים בחצי מחיר? אני אתן לכם שסק!
המלצות:
Franz Ferdinand - Walk Away שיר משעשע וחמוד וכיפי של להקת אינדי-אלטרנטיב-רוק.
Garbage עם השיר Run Baby Run. זוהי להקה מגניבה וזה השיר מהאלבום האחרון שלה עם זמרת הג'ינג'ית הכריזמטית שלהם. אחד השירים הטובים באלבום :P
שיהיה לכם יום טוב עם סנפלינג מחושב,
פלורקה^^!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Flora
