אם יש דבר השנוא עליי יותר מ(ראו רשימה ארוכה בצד...זה יכול להיות ארוך:), זה מורים מפלים.
אפלייה= קקה.
ממש ככה.
בגלל שאני יודעת שיש "הרבה מידי" אנשים לא רצויים שקוראים כאן בבלוג, אני לא אגיד מה שמה של המורה המופלאה. נגיד שמי שמכיר אותי אולי ידע על מי מדובר.
אי אפשר לטעון שאפלייה לא קיימת מראש באנשים- מה לעשות, ככה זה. יש תמיד העדפות- אם זה בצבע נעליים או בסידרה אהובה או אם זה בתלמיד אהוב, אבל בחייאת, את יכולה קצת להצניע את זה?
יש לי תמיד הרגשה שמראש אני נמצאת תחת הקטגוריה המלבבת "סוג ז'" או לפחות "סוג ב'" אצלה. על הישגים גבוהים היא כמעט ולא תחמיא לי, רק ככה, מתוך חובה, וגם זה לא ממש יצא אל הפועל "בפריצה הגדולה שלי", נגיד כך.
היא גם בטוחה בביטחון עיוור וגמור שדברים בעולם קורים רק בגלל ש"כבוד מלכותה" אמרה. הינה, למשל היא אמרה לי בחיוך מסמורטט ש"בזכותה נכנסתי לוועדת עיתון" והפכתי לעורכת.
חע.
חע. חע.
חע. חע. חע.
נשפכתי פה, את לא שמעתם "ספלאש"?!
ידעתי עוד בכיתה ט' שאני אכנס למערכת העיתון בכיתה י' או יא' וכולנו ידענו שזה עניין של זמן, וזה מהעובדה הפשוטה שפשוט אין מספיק משועממים שכותבים בביצפר. זה הכל. זה היה ממש-ממש-אבל-ממש-האגרידי לא בגללה. מה היא חייה באשליות? תתעוררי!
ולא רק אני מרגישה כך. כמעט כל התלמידים בכיתה שלי יסכימו עימי וינודו בראשם בכובד. "כן, היא אוהבת את התלמידה הזאת-והזאת, אבל אותי, היא ממש שונאת!", רובם יטענו, וגם אני חושבת כך.
יש גבול לקשיחות שמורה יכולה לשדר כלפי שאר הכיתה ולחיבוקים הפרוותיים שהיא משרה רק על התלמידה-הזאת-והזאת.
אולי בגלל זה תמיד העדפתי מורים קשוחים ולא מתפשרים, בעיקר בגלל שהם לא מפלים אף אחד לטובה או לרעה, לא אותי ולא אף אחד אחר. באהבה והערכה שלהם הרבה יותר קשה לזכות, ולכן יותר מתאמצים.
הדרך הקשה לפעמים עדיפה, לפחות מבחינתי.
ובלי שום קשר המורה הזאת מרובעת בדעותייה. ממש ריבוע- 90-90-90-90 בכל הפינות. שום דבר מעבר.
הו, הינה עוד דבר שאני לא סובלת- קיבעון! קצת פתיחות לעולם החדש לא הזיקה לאף אחד.
מצד שני, אי אפשר ממש לשנות דעות, ות'אמת, לכולם יש זכות להביע דעות משלו. זו לא הדקטוטורה נוסח פלורה, חח.
אוף, בקיצור, אני סתם לא אוהבת אותה. ניסיתי לתת לה הזדמנויות, אך אחרי כל עלייה באה המפולת הדראסטית. כניראה אמשיך לתת לה "הזדמנויות" וזה רק בגלל שנתקעתי איתה עד סוף התיכון.
חיי דבש
.
מחר יום הורים, מקבלים תעודות, מקווה שיהיה משהו סביר. תיכון זה הרבה יותר קשה, גם אם זה רק בגלל השביתה המעפנה ההיאX-\.
עידכונים מרגשים מחיי הלא מלהיבים:
טוב, כפי שהבנתם מלמעלה, גם אני עכשיו עורכת בעיתוןD:". למרות שזו פאקינג עבודה קשה, יש בזה מטעם ההנאה. אחלו לי, לצוות ולעיתון בהצלחה! :)
השבוע התפרסם לי מן מונולוג במעריב לנוער על המצב באשקלון:). קיבלתי תגובות מאוד טובות, ואני אפילו מופתעת מכך!
האמת שמיד לאחר ששלחתי את המונולוג (העורכים שלהם יצרו איתי קשר), היה לי פחד שיצא לא טוב. אפילו לא רציתי שזה יתפרסם. אבל, הינה, יצא נהדר!. העריכה שהם עשו הייתה נקייה, הקטע יצא טוב, קיבלתי דף ריאשון, ויש שם אפילו את התמונה שלי!.
וזו "הפריצה הגדולה" עלייה דיברתי שאותה מורה אפילו לא הגיבה. אח... היא ממש... |חריכת שיניים עצבנית|.
רק עכשיו קלטתי שלא הזכרתי בבלוג הזה את אחד המאורעות החשובים ביותר בחיי-
עומד להיוולד לי אח מקסים בעוד כשלושה חודשים!
לא הזכרתי זאת בעיקר מכל הסיפורים של "עין הרע" שאימי כפתה עליי, ואחרי זה לא הייתה לי ממש הזדמנות:). בכל מקרה, בינתיים אנחנו קוראים לו צ'יבורשקה, ואני כבר עכשיו פשוט מאוהבת בו!
אני ממש מצפה לו בכליון עיינים, ואני בטוחה שהוא יהיה בחור מקסים שאשכיל ללמד אותו איך למצוא חן בעיניי הבנות כמו שצריךD":.
אני מאחלת למשפחתי ולו הרבה בריאות, שלווה ואושר.
לחזות בחיים שמתחילים זה לא פחות ממדהים, וזהו גם נסיון טוב לחיים:).
המלצות:
אביגיל רוז- מלחמה יומיומית. סוף-סוף שירים מעניינים בגלגל"צ!
Oasis - Lemon tree. שיר ישן שכניראה בכלל לא של אואזיס:\. שיר שחיפשתי במשך שנים ולא איכזב!
ברי סחרוף- רעש לבן. ג-א-ו-נ-י.
Rufus Wainwright-Hallelujah. הבלדה המדהימה שזכורה בעיקר מ"שרק". ממוגג.
שיהיה לכולנו שבוע שקט, שמח ומלא בהפתעות משמחות (כמה מתייפיףXD),
פלורה- פל-פורה:P.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Flora
