גולה חסרת שם מתעצבת בקרבי,
נספגת במהות, משכיחה את שמי,
היש עוד אדם שיודע מי אני?
כמטורפת מדדה מרחוב לתהום,
הולכת, נופלת וחומקת למקום,
בו סתרים נסתרים ממבטים נרעשים.
כמטורפת מתגלגלת ברפש של עצמי,
מחייכת, מתעצבת, מכבה את עולמי,
האם אני קיימת, האיבדתי אשיותי?
ושוב, קמה והולכת לקו הלא מוגדר,
המחבר שתי נקודות, קו גבעול לדרדר,
נשרפת מהמסע אל השמש, כנראה זה אמיתי.
דקות, שניות, ימים ודורות,
עוברִים,
והטירוף רק זורע עוד ועוד עובּרים,
בדשא הטחוב שם הקאתי את מוחי.
האם אני קיימת?
11.5.08
זה היה לילה סהרורי והשיר שלמעלה הוא אחד מפירותיו של לילה זה.
התקופה האחרונה מבלבלת, אי ודעית, חדה ועם זאת מעורפלת. כבר יומיים ברציפות העולם שמול עיניי דהוי בחלקו, וזוהר זוהר לא אנושי בחלקו השני. זוהר פלורסנטי, כמו מתוך חלום ארוך ומתמשך שאיבד את הפואנטה.
לפעמים הרגשתי צורך לצבוט את עצמי כדי לבדוק אם יש כזאת אחת בשם פלורה.
כניראה שיש.
אוף, התקופה קשה, כל המבחנים נושרים עליי כמו גשם חומצי, האנשים המתוסבכים שסביבי, והנערה המתוסבכת שבי יוצרים תזמורת צורמת. כואבות לי האוזניים.
יום שישי נראה כחלום רחוק שלא התרחש בשום מקום מלבד בשנתי. כ"כ מוזר וכ"כ טוב.
לפני שעה הייתה צפירה שהעירה אותי משינה טרופה, וזו הייתה הצביטה הכי חדה ומתאימה שהרגשתי היום.
כדור הארץ לפלורה!1!!
אני בהחלט צריכה עוד צביטה אחת ואני אתעורר.
יום טוב לכולם,
פלורה:\
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Flora
