בטטות קטנות שלי! צימוקים מתוקים בחלה! כמה התגעגעתי לבלוג הזה ולקוראים המעטים שלו J!
בזמן האחרון הכל נהיה כל-כך טוב, שלו ורגוע, כמו אגם של מים ניחוחים (שעל פי פטר המורה לפיזיקה אפשר להשתמש במים במצב כזה כמראה! אין כמו שיעורי אופטיקה, חעחע).
כנראה הסיבה האמיתית לשלוותה המופלאה הזו נעוצה בעובדה שעזבתי, ברוך השם, את הכיתה האקדמית (קולולו!!!).
ידעתי שהתוכנית "המהפכנית" כביכול של הלימודים האקדמיים לא באמת מותאמת לצרכים של תלמידים שבמקרה יש להם גם חיים מעבר לפרויקט החופר הזה.
אז כן, לומדים וכאלה, אך בין כה וכה אני אלמד את החומר הזה בי"ב או י"א ואין שום סיבה שאהרוג את עצמי לשווא.
הינה, לשם השוואה:
בוחן בלשון בזמן כיתה אקדמית: 62. holy 62><.
בוחן בלשון אחרי כיתה אקדמית+אחרי ריב ובכי עם המחנכת+כאבים ובחילות: 91.
לכן, אני חושבת שעשיתי בשכל. אף פעם לא שאפתי להיות באמת איזו מתמטיקאית מופלאה או כימיקאית קטלנית- לכן אני עוד מההתחלה לא התאמתי לזה.
אני מניחה שיש אנשים שחושבים שאני "מקנאה" בהם או "רוצה ברעתם"- אך ההפך המושלם הוא הנכון.
אני מאוד מעריכה כל אחד ואחת שעדיין לומדים בפרויקט ומאחלת להם ה-מ-ו-ן הצלחה, בעיקר במבחן מחר במתמטיקה.
לי לא היה את התחת לשבת ולשבור ת'ראש בניגוד אליהם וזו בעיתי בלבד- לכן- ב-ה-צ-ל-ח-הJ!
איך שעוול השיעורים הבלתי אפשריים בפיזיקה ומתמטיקה באקדמית ירד מכתפיי הפכתי לבנאדם שלו ושלם הרבה יותר. אולי זה רק צרוף מיקרים אבל מי יודע.
אני רואה הכל בצורה קצת שונה עכשיו, יותר אופטימית ובריאה, הייתי אומרת.
פעם, ביני לבין טל ושי (חן, לכל הקוראים שעוד לא הבינו) היה יותר מתח, כאילו אנחנו באיזו תחרות מטורפת אחר ההישג ההבא. אני, מצידי לפחות, הפסקתי לתרום למתח הזה. אנחנו חברות למען השם! גרעין החברות לא צריך לחוג סביב ה-100 ההבאה, החברים הרבים יותר, ההצלחה הקטנה ההבאה... מי יחשוב על זה עוד 3 שנים? מי צריך את זה? העולם הזה כ"כ יפה! האנשים כ"כ נפלאים! הזדמנויות עוד יהיו בלי קץ! אבל חברות? לא, היא לא תמיד תהייה.
לכן בעיני הכל מאוד טוב. צריך לפרגן, צריך לעזור, צריך להיות שם בשביל שיתפרקו עלייך בזמנים טובים ורעים.
זו חברות.
השבוע התפרסם לי עוד סיפור במעריב לנוער!
קוראים לו "מטבעות מלח", והוא מספר בצורה די יפה של חייו של הומלס במנהטן.
בהתחלה הסיפור הזה היה אחד האהובים עליי, אחד הטובים שכתבתי בשעה 3 בלילה ונהנתי מכל רגע. עכשיו פחות. הוא מטיף יותר מידי לצדק. אני צריכה להפסיק.
אם בא לכם הינה קישור לסיפור->>>>
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1151561
ואגב קישור- זה הבלוג החדש שלי בתפוז. פתחתי אותו לשם תחרות סיפורים גדולה שנערכה ע"י תפוז ואני מקווה לכבוש לפחות את אחד המקומות הראשוניםJ.
הקישור: blog.tapuz.co.il/florasroom
תאחלו לי בהצלחה:}.
אז...הכל טוב, אני מניחה. אנשים מסוימים עדיין קצת מעצבנים אותי (אבל על כך לא בפוסט הזה><), ובכיתה מצאתי ידידות חדשות והכל טוב ויפה.
אז טופי לי! (כי לא אכלתי כזה כבר שנה:P).
המלצות:
- להיות ריאלים ואופטימיים. הכי כיף בעולם. D:
שירים:
Led Zeppeln- Kashmir. בכל שירי האקשן בטוח שמעתם את האינטרו של זה! D:
Biffy Clyro-Now i'm Everyone . שיר נחמד לפי הטעם.
The Cure- Friday i'm in love. הו, הנוסטלגיה... טוב למצוא שירים טובים וישנים כ"כ באמפי:").
מטרופולין- קרח. מקסים=}.
עד כאן, רות סוף.
שלכם, פלורה החופרת- והמשעממת- שכותבת- פוסטים- היפיים- מתיפייפים-XD (וזה נכון כשחושבים על זה. דאמ.)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Flora
