נמנמ....היי כולם...
סתם, המצב רוח המרומם שלי היום ירד בעקבות כמה תקלות קטנות בחיים בערב. מה זה קל לשנות לי אותו, שזה מפחיד...את מצב הרוח, ז":א.
היום נתנו לילדי הכיתה האקדמית טפסים, והינה אוטוטו מתחילים ללמוד באוניברסיטה(אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאהההההההה!!!).
פאק.
טוב, נו, שיהיה.
אני מתה לישוווווווווווווווווווווווווןן ואמרתי למישהו היום באיי.סי שאני לא שרוך- כי הוא שאל אותי מה הקשר ואני עניתי שאני לא קשורה ושאני לא שרוך.
למרות שהשרוכים העבים האלה עם הנצנצים נראים דיי נחמד...טוב, נו, לא משנהP:
אני רק אספר לכם מה היה לי בסוכות:
טל נסעה לטורקיה, שי הצטלמה באיזה סרט, ואני הייתי חולה בוירוס.
Life=pain(:
טוב, בכל מיקרה החופש שלי לא עבר בלי קצת אקשן- שהיה בעצם הרבבבההה...."O"
נסעתי לצפון עם האנשים שילדו אותי פעם (מזל שלא פעמיים באמת!) לפני 14 שנה, הידועים גם בתואר "הורים" (בת שבע אומרת שזה שם עצם...-_-").
היינו בצימר נחמד מאוד בישוב "יערה" שקרוב לישוב המוכר "שלומי".
היה כיייייייייייייייייייייייייף!
הגענו בערב עייפים ומרוטים ולכן רק עשינו ג'קוזי בג'קוזי הענקי שהיה שם ^.^.
ביום למחרת רצינו לעשות רכיבה על סוסים אבל הכל היה מפוצץ ולכן, במקום זה, עשינו לנו טיול מגניב לאללה על הטרקטורונים!
היה כ"כ כיף!
אימא ואבא ישבו להם בטרקטורון משלהם (יש מקום רק ל-2), ואותי תקעו מאחוריי המדריך (שכל הזמן שתק. אולי הוא ממנזר השתקנים? צריך לשאול. אה, הוא לא יענה...).
אימא שלי תירצה לי את הצעד הנועז הזה שלה בזה שהיא מעדיפה להקריב את עצמה תחת חסות הגלגלים של אבי, מאשר אותי.
אתם מבינים, אבא שלי הוא לא נהג טרקטורונים מגניב שקורע את העיר.
הדבר היחיד שהוא קורע זה גרביים.
אז הייתי מאחורי המדריך.
בכל מיקרה, זה היה ממש מגניב ומהיר, והנוף היה יפה, והרוח שרקה ו...הקיצר- קול!
אחרי זה נסענו למאהל דרוזי שהיה בסביבה, והייתה שם דרוזית ממש נחמדה שדיברה איתנו תוך כדי שלגמנו לנו תה בשקיקה עם לאפות לבנה חומוס ועוד כל מיני מטעמים.
היא סיפרה לנו קצת על תקופת המלחמה- איך נפלו 120 קטיושות על פקיעין (שם היו הטרקטרונים וגם המאהל).
אחר כך, אימי הפתיעה אותי הרוח האקשן שלה; היא החליטה שהיא רוצה לרכב על גמל.
טוב, אז מדריך גמלים (אוי, זה נישמע נואש) דרוזי שניראה אגב, לא ממש רע J .
אז, חח!, עלינו על הנקבה של הגמל (אין לי מושג איך קוראים להן בעברית), גמלה(?) בשם כוכב שהיא בת 10 שנים.
וואו! העלייה הייתה מפחידה כי הגמל זהו יצור ממש גבוה!
וואל, אני ישר התרגלתי לגמל, כאילו שאני ביליתי את כל חיי על הדבשה שלהם, אך אימי, למרבה האבסורד, קראה כל הזמן לאימא שלה ("אייממממממממממממאאאאא!!! הצילו!! אימל'ה!!!") תוך כדי צרחות מקוטעות באוזן.
מזל שזה היה קצר.
לא ניראה שהגמלה יכלה לסבול אותנו עוד הרבה זמן....בעיקר את אימי.
וככה, מלאי חוויות חדשות, חזרנו לצימר מתים מעייפות. בערב נסענו לנהרייה לטיילת אבל זה לא משנה.
ביום למחרת התעצלנו כראוי ולא הצלחנו להגיע לקונצנזוס(רואה, יפה, אני מקשיבה לך!).
לבסוף החלטנו לנסוע למעלות לאגם מונפורט, שם יש גם את משטח החלקה על הקרח...
זה היה כזה נדיר!!!
למדתי להחליק על הקרח תוך שעתיים ואני ממש גאה בזה, האה!
אבא שלי החליק (נגיד) לידי בצורה מאוד מסורבלת (שלבסוף גרמה לנו לפול בצורה מאוד מפדחת, חח, החזקנו יידים), ואימא, אשת חיל שלי, העדיפה להסתכל מהצד בחששה.
לבסוף הצלחנו להוציא אותה למשטח, והיא זחלה על המעקה, וזה היה קצת מצחיק, כי באיזשהו שלב, כשאני נחתי ושמרתי על התיקים והיא ואבי זחלו להם, ראיתי איך היא פתאום צוללת ונעלמת מאחורי המעקה ולאבא יוצאות העיינים מהחורים.
חחח!! הייתי בשוק וקרטעתי אליהם, אבל הכל היה בסדר, וזה אפילו היה קצת מצחיק.
(:
זו הייתה חופשה נדירה!
ולהמלצות...:
קראתי ספר נוסף של סטיבן קינג במהלך החופשה בשם "גרין מייל".
זה ספר יפה, מיוחד ועם עלילה לא ממש צפויה(כמו שקינג אוהב).
המסקנה שלי מהספר הייתה שכולנו מתים בסוף. עצוב, אהה?
אני רק אספר שזה על בית-כלא ועל אגף שבו עורכים הוצאות להורג.
מגניס(:
טוב, אבא קורא לי ואין לי זמן להמשיך לכתוב...לילה טוב!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Flora
