לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

BOO LIFE



Avatarכינוי:  Flora

בת: 33

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2007    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

2/2007

weak.


כ"כ עייפה...כ"כ חלשה.

תוהה אם מישהו מבין, מקשיב, משהו. כבר אין לי עם מי לדבר, אז אני מדברת עם הבלוג. הוא לפחות לא מתחיל ללמד אותי מה נכון ומה לא, מה שחור ומה לבן כי הוא סתם בלוג שלא אכפת לו כי הוא אפילו לא חומרי. לפעמים אני מרגישה כמו משהו לא חומרי, משהו שאפשר ומומלץ להתעלם ממנו.  אוויר או משהו. אבל ללא אוויר כולם ימותו, לא?

חח, מצחיק אותי לפעמים לחשוב מה היה קורה אם לא הייתי פה איתם. באמת, נישמע לי משעשע. לראות אותם בוכים, נחנקים, צועקים ולבסוף מתים.

אילו הם היו שותקים...

אנשים מתקיימים בעולם הזה בבועה משל עצמם, בעולם משלהם. אין לאף אחד כאן עולם משותף עם רעהו. אז בעצם איננו גרים באותו העולם. כולם מחליטים לעצמם מה הם, מי הם, עד כמה הם... הם לא מבינים שלרע שלו, גם כן יש עולם. עולם עשיר, יפיפה וצבעוני שמנוהל על פי ידיו. עולם שבו הוא חיי גם אחרי מותו. הוא בונה, משנה, הורס את עולמו. לפעמים בגלל מטאורים מבחוץ עולם זה נהרס אך לאותו האדם יש עדיין תשתיות שלא יהרסו לעולם,  לא משנה מה יקרה. עם זאת, קשה מאוד לשחזר ולתקן את כל הנזק, לנקות את כל הרסיסים, לתפור את הפצעים לעצמך, פצעים שנראים כאילו לא יאחו לעולם ועד.   

אך עם זאת, לכולם יש רגע משותף- רגע בו הכל כואב ובו אתה נלאה ועייף. רגע בו הכל נראה כמו סרט שבויים רע, סרט שהיית מת לצאת ממנו. אבל לא, באותו סרט מלחמה בו אתה משחק בעל כורך, אתה חייב לשתף פעולה עם החיים. באותו הסרט אתה צריך לקחת אחריות על עצמך, על הכישלונות האסטרטגיים שלך, על ההצלחות והקרבות המסחררים שלך.  לצאת לחזית ולהמשיך להלחם. להלחם ולהלחם ובדרך ליפול ולקום, פעם אחר פעם. אך בין אותם הרגעים, אתה תמיד מחפש דקת דממה בה אף תרועה צורמת לא תקרא לך לצאת לשדה המוקשים שבו אתה נאלץ להלחם. אבל דקות אלו מעטות כל-כך... עד שלרגע אתה רוצה לצאת, לצאת מהתמונה, מהסרט, מהחיים...

כי הכל כ"כ מחליד, צפוי, כמוש, מרוחק...עד שאין שום רצון להיות פה, ליד אותם האנשים האטומים לובשי האוזניות אטומות הקול ששומעים רק את עצמם, רק את עצמם. אתה צורח להם במלוא הגרון עד שהוא צורב, אך הם לא שומעים כלום. הם רואים בך זמזום מטריד ולא חשוב של זבוב אשפה שמתלונן כל הזמן על זה שהזבל שלו מסריח רע מידי. "החיים הם לא ממתק", הם אומרים בביטחון לעצמם ולך, ולוקחים במלוא חופן הידיים ממתקים ושוקולדים דביקים ונמסים. ולך בא להקיא.

 אבל לכולם עולם שונה, אחר. אולי אתה רומס את עולמם? אולי גם אתה אוטם את אוזניך חזק- חזק כדי לא לשמוע כלום, כדי לא להרגיש אשם על כך שלא אכפת לך? על כך שמצידך הם פשוט יכולים לקחת ממתק יד שנייה ממך, רק כדי שאתה לא תרגיש אשם? אולי...?

 

אם לא אז כנראה אתה חייזר, מישהו מעולם אחר, לא מעולמי.

 



 

עכשיו טוב. =\

 



 

המלצות:

 

HIM  עם Dark secert love- שיר ישן שלהם, אלבום או שתיים אחורה.

 

 

 

 יום נעימ!,

פלורקה=\
                                                                   

נכתב על ידי Flora , 21/2/2007 18:10  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הו, חזרתי!...והבאתי הרבה בטטות. נעעע


ווא, איזה כיפ שוב לחזור לכתוב פה, אחרי כמעט חודש שלא כתבתי!

וואו...המון דברים קראו. בטח זה לא מעניין אפ'חד חוץ מהבוהן המגודלת שלי (שטיפחתי ואהבתי ולא הפסקתי לאהוב!), וגם היא הפסיקה להקשיב.

טוב, אתחיל STEP BY STEP...

                                                

נהייתי המנכ"לית של יזמים צעירים. כן, כדאי לכם להיות חברים שלי, חיחי. לא-לא, האמת שזה דיי מלחיץ, ועוד כל האנשים גדושי הציפיות שמסביב, ועוד כמה אנשים בקבוצה שרק מחכים שאמעוד היכנשהו...זה די קקשקה, בינינו.  למרות שהקבוצה קטנה כמו המוח שלי (שזה הרבה ומהר), עדיין יש לי מספיק שמוקים מרושעים שם. >.< פשוט מדהים!

 

 

התקבלתי לפרויקט "זרעים של שלום"...ו...לא הלכתי לשם. איני יודעת אם זה היה צעד נכון או לא,אך יש לי פשוט יותר מידי דברים על הראש...שיער למשל. \m/ ^_^\m/

 

היה לנו יום שדה(וואו! ההתרגשות!!!), לפני שבועיים דומני. *תזכורת*: היה לי ערס שעיר  עם אף באורך מגדל האייפל ומכנסונים שחושפים מדשאות לא מטופחות ששונא "רוסים" ו"אשכנזים" וכל מי שלצידם. *עוד תזכורת*: אני "רוסייה" אך חברותי הטובות ביותר הן לא- טל ושי. הכיתה שלי מופצצת בדוברי רוסית אך יש המווון גזענות מ-ס-ר-י-ח-ה. בעצם...הייתה, עד ש...

הבן זונה הזה הגזים. הוא אמר לאחת הידידות-חברות הקרובות ביותר, יעל(דוברת רוסית) את הדבר הבא כשהיא ניסתה לנדב את בקבוק המים שלה להכנת שקשוקה-פוקה:" אני שותה מים רק מיהודים, לא מגויים".

והיא ממש התחילה לבכות...ולא תחשבו שהיא רכיכה כמוני שבוכה ועושה צונאמי מכל דבר קטן, היא ממש צינית חזקה, ולראות אותה בוכה גרם גם לי לעשות כינרת קטנה. כי בי, זה ממש פגע. הסבא שלה רב, גוד דאמט! ואתם, מה אתם יותר טובים מנאצים?!(מופנה אל קסאם וחבריו האיוולים) בדיוק מאנשים כמוכם צמחה הגזענות ובהמשך האנטישמיות! אנחנו עם שכמעט חוסל! אנחנו צריכים להיות מאוחדים כמו אטומים בקשר יוני!

ומה...?

אנחנו, עם ישראל, מאוחדים כמו כפכף והכרית שלי, והם לא.

וואו, זה היה יום שדה ממש מסריח...וחכו, זה לא הכל; ליעל יש חברה טובה (שם בדוי) מגי, לא "רוסייה" אך לא גזענית ולא ילדה רעה או משהו. היא באה אל הקסאם-עב"מ ושפכה עליו, ובעצם לא ממש עליו אלה יותר אל הערס האטום שנקרא לו אלי, בדיוק טיפה וחצי של מים רגילים. והוא, מה עשה קסאם?

הוא שפך עלייה כמעט כוס שלמה של תה רותח! רק בגלל שהיא חברה של יעל ובגלל ששפכה עליו, בעצם על אלי, מים. וואו, היו לה כוויות והיא הלכה גם לביה"ח(!).

זה פשוט היה סיוט, לראות אנשים חזקים שנשברים, ובגלל מי? בגלל רגליים שעירות עם חדק?!

כן, כי זה פוגע. כל מי שקורא עכשיו את הפוסט, אנא מכם, אל תקללו אנשים על רקע מוצאם. זה ממש לא נעים ובכלל, גזענות= פרימיטיביות. ואתם רוצים להיות שימפנזה?

 קיצר, הפחדן הזה ברח מהטיול עם אלי, שחזר מאוחר יותר. בעקבות אותו היום הנורא, כתבתי מכתב לבת-7, המחנכת שלי. לשם שינוי לא עשיתי לה שם שום פסקות טיעון והחרא הזה אלה פשוט כתבתי מכתב ממש מהלב. ואתם יודעים מה? אילו לא הייתי כותבת את המכתב המצמרר שלי (או-ייה!) כנראה שמר חדק עדיין היה אצלי בכיתה, ממטיר עלבונות כמו גשם בחורף. המכתב עבר בין המנהלים, והשפיע.

 כמובן שגם המקרה הלא נעים עם מגי השפיע...

טוב, העיקר שנואו מור קסאם בכיתה, הכי טוב^_^".

 


אני וטל פתחנו בלוג משותף חדש שעדיין רק בטיטולים. הוא לא מושלם, והוא מדבר על דובים כחולים (אה-הא...) אבל יש לו פוטנציאל להיות מגניב^^. הינה הכתובת:

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=373458

כנסו ותנו תגובה חמה!

 


עשיתי המלטה לאוגר.

 לא, חחח, סתם, אין לי כבר מה להגיד או לחשוב או להתקיים ממשהו אז אני ממציאה שאני חייזר שבא להשתלט עליכם.

ועכשיו (טא-טא-טא-דאם!!!) לנושא העיקרי שלי לפוסט זה...המגמות.

כן, אני עוד ט'טניקית עלובה זבת חוטם שמסיימת את חטיבת הביניים והופכת להיות סבתא רוחמה של הביצפר- כלומר עוברת לתיכון (אהההההההההה!!!).

והינה, מוצבות מולי המון שאלות ודילמות וביניהן- באיזו מגמה פאקינג אבחר. אז לא, תח"מ ממש לא בא בחשבון. נע-עע.

אילו הייתה אצלי בביצפר מגמת מדעי החברה, הייתי בוחרת בה, אבל לאאאא! למה שהביצפר המעפן שלי ייתן מגמה לשם שינוי מעניינת?!

טוב, אז הינה האפשרויות שלי שהכי "יש מצב":

מגמת ביוטכנולוגיה ו+ אולי הרחבת פיזיקה- אני לומדת "בכיתה אקדמית" ובעצם אני כבר יודעת את כללל החומר שילמדו אותנו שם בשנה הבאה. אבל זה עדיין יהיה קשה.

פיזיקה המגמה+ הרחבה פסיכולוגיה או סציולוגיה (בוחרת רק ב-י"א, דאם>.<).

תעשייה וניהול- שיווק. הו, זה נישמע לי כיפי אבל הרבה אספסוף בית סיפרי ינסה לחדור לשם.

גרפיקה- הו, אני ממש נואשת! אין לי מושג מה אני רוצה להיות!אולי אנימטור? במאית?? סטיבן שפילברג?! O

 

זה בערך הכל. יש לי המון שיקולים, ואין לי מושג במה לעצור...אין לי מושג מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה (אני בטוח אמשיך לכתוב אבל מן הסתם אני צריכה עוד משהו...).

ומה לכם נשמע טוב?

 *לא משנה לאן ילכו חברותיי, אנחנו מילא נהיה באותה הכיתה כי אין חילוק כיתות ע"פ מגמות.אז לא חשוב לאן הן הולכות*.

 

אוףףףףףףףףףףףףף! זה כזה מעצבן!!!! מה אני אהיה כשאהיה גדולה?! אולי הומלס? לפחות לא צריך בגרות על זה...

 

המלצות:

HIM - Wicked Game*  חידוש של him לשיר המפורסם והיפה הזה.

 

All good things*- נלי פורטדו. כן, זו פאקצה ללא קול, אבל השיר ממש יפה.

בטח, כשאחד המפיקים של השיר הזה הוא כריס מרטין...

 

*אביב גפן- שיר הסמרטוטים- השיר הכי יפה שלו, לדעתי. 3>>>>

 

Travis* עם השיר sing. פשוט...רומנטי-שנטי-בנטי-טיטי. ^_^\m/

 


 

אוהבת, אוכלת ומשמינה,

פלורה והליפידים:P


אין, פשוט אין כמו הנימוס האנגלי...
נכתב על ידי Flora , 18/2/2007 20:16  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פוסט חפירה הראוי לשמו (:



אתם יודעים, רציתי לעשות פוסט הלל לטל. היו לי הרבה סיבות אבל לא היה מספיק זמן, ועכשיו, דקה בין אופטלגין ונורופן ועינוי וכאבים (שזה כבר 4 דקות), אני רוצה לעשות את הפוסט המובטח.

טוב אני אתחיל בהילולה(:

טל היא בן אדם נדיר מבחינה של אישיות והשתייכות ואין נאמנים יותר ממנה. אחת התכונות המדהימות ביותר בה היא חוסר הגזענות- לא מזיז לה בשקל שרוב חברותיה "רוסיות", ששומעות מוזיקה ברוסית ובוהות מידי פעם בסרטים ברוסית. להפך- היא מתלהבת מזה. היא מנסה גם לקרטע ברוסית. יש לה שירים ברוסית באמ.פי שאין לה בעיה לזמזם. והכי חשוב- היא לא מתביישת בזה. זה מדהים. לא רק שהיא לא מתביישת בנו, היא גם נלחמת לצידנו בחזית הלחימה נגד הערס הגזעני הידוע בכינויו "קסאם" (מתאים מאוד!!!), ונגד הפאקצות הסוררות שאומרות הרבה שלא במקום.

אני מעריכה אותה על כך אולי יותר מכל שאר החברות יענו שלנו. אני לא חושבת שהן בכלל מבינות עד כמה היא מיוחדת. בינינו, לא כולם כאלה מפרגנים, מבינים ומתחשבים מבחינה תרבותית-לאומית. אני שומעת יותר מידי גם מנפגעי גזענות (ז"א חברותי) יותר מידי "מרוקקי" ועוד שטויות. אני דואגת להעיר להם על כך כי זו ממש נפילת רמה. אין לנו שום זכות לרדת על בנאדם רק בגלל שפעם הוריו עלו ממקום כלשהו או שהוא נולד שם. באמת, זה מטופש.

במה בולטת החוסר הבנה לייחודה של טל בחבורינה שלנו?

בכך שהן לא תמיד משתפות אותה, מדברות בכוונה ברוסית ובכוונה מעצבנות אותה כי היא בעצם לא מבינה על מה מדברים. אני חושבת שזו סוג הרגשה של "כנראה זה משהו עליי". אני מניחה, ובעצם בטוחה שזה מעליב ביותר.

אני דואגת לא לעשות את זה יותר מידי מתוך התחשבות בה.

אם טל קוראת את זה, אני רוצה להגיד תודה, על זה שאת כ"כ שונה מהשאר ומקבלת אותי איך שאני, עם ליפה ו"Privet" קטן בפה. תודה. (:

 


תראו זה היה יכול להיות מעולה החלק למעלה אבל היום ממש התעצבנתי עליה: אם אני מרגישה רע וכולי בדיכאון מהעובדה הקטנה שפספסתי 2 מבחנים שחרשתי עליהם אתמול מ-5 וחצי עד 11 בלי הפוגה כמעט, זה לא אומר שהיא צריכה להגיד לי בקול מעט מרושע " רק בגלל זה???!!! רק בגלל זה לא באת???!!!".

כן, רק בגלל זה.

אם אצלי זה פי 10000000 יותר כואב עד שאני לא יכולה לקום מהמיטה, זה לא אומר שאני מסוגלת להתעלות על כאביי המייסרים וללכת לביצפר עד 6 וחצי בערב תוך נסיעה הלוך וחזור מאשקלון לבאר שבע (אני בכיתה האקדמית שלומדים יענו בבן גוריון) , + 2 מבחנים. אני לא מצליחה להתרכז כשכואב. אם זה אצלך חלק, אז לא חייב להיות כך לכולם. לדעתי זו חוסר התחשבות. ממש נעלבתי, אבל לא נורא, אני כבר התרגלתי קצת לתכונה הזו. קשה להבין אדם אחר כשאתה, לא בסירה שלו.

 


והינה עדכון קטון על חיי הקטנטנים:

תקופת המבחנים חזרה אל חיי בצעדים גדולים ורועמים, וכל מה שאני חולמת עליו זה בני גורן והאסופה לספרות. מזדיינים, ז"א יזמים צעירים , מסתבכים אולי בגלל שאין לנו שום מוצר. הרבה אנשים כבר עזבו את זה אבל אותי דווקא הקושי קצת מלהיב- אם באחד הימים ארצה להיות ביזנס וומן (שמישהו יגיד לי "כדור הארץ לפלורה" אחרת עוד שנייה ואני עומדת להגיע לפלוטו), אני יודעת שאצטרך לעבור קשיים שיחשלו אותי ויעצימו את כוחי בדרכי אל הMoney-  (חיחי) וההצלחה.

אז...לדעתי זה דווקא אימון ואתגר לא רע בכלל.

הפקצות-ערסיות שלי בכיתה מדהימות אותי בטמטומן כל יום- יותר ויותר. הינה גוש משפטים להנאתכם:

 

- "מוצארט זה המוצארט שלי!"- זה נישמע שלחן.ס יש רגשות בעלות על מישהו מת. (נאמר בשיעור הבעה- בת7, לתשומתך- אל תביאי משפטים כאלה לניתוח, מוצארט מתהפך בקבר!).

- "נתפס לי שריר באף"- חן.ס, תודה ששיתפת...

-* שיעור היסטוריה, כולנו בוהים במסך ענתיקה שהביצפר קנה עוד כשהרצל היה חיי, בסרט ישן ודיי טוב ופסיכולוגי מעט "בעל זבוב". ילדים בני12-6 מפנימייה צבאית מוצאים את עצמם באי טרופי לאחר שמטוסם התרסק בדרך הביתה- " למה הם צריכים אש? כאילו שיואו! איזה משועממים הכפרות באלה! כאילו דא?! אש כל הזמן???"- ויש אנשים שלא ישרדו כי הם יאכלו מתוך טמטומם...

*המשך הסרט*- "איאו! כאילו כאפוווות! זה כזה שיואו דוחה! איך הם יכולים לאכול כזה כאילו חזיר?! כאילו מה , כפרות, לא היה מה לצוד שם???"- תופתעי... לא!XD זה קצת אי בודד מסכן שעובר כל יומיים שלושה דוש של צונאמי. טיפשה.

 -*שיעור צרפתית. חן.ס התמימה והקצת טיפשה (למרות שאינה רעה...סתם כזאתJ) וחן.ט (עוד איי.קיו 0) מנהלות שיחה סוערת סטייל הבלוג מארץ נהדרת עם יקטרינה וננסי דרו- שלהם אגב מאוד מתאים ה"פת-אט!" שנאמר בסנוביות הגדושה שבהן. הינה השיחה:

חן.ט: "חiמההה!!! כא+ל1, כזזזה, חiמתתת O+ן!!!!!" -*נאמר תוך כדי הנפת ידיים סטייל תחנת רוח.

יקטרינה: "את יודעת בכלל מה זה חומת סין?".

חן.ט: *שתיקה*.

חן.ס:*שתיקה*.

ננסי דרו: *שתיקה + מבט מאיים*.

יקטרינה: *שתיקה+ מבט מאיים+ התחנפות דוחה למורה*.

.....................*עוד שתיקה*..........

ואז חן.ט פתאום: "יאאאאא כאפiתתת!". – זה היה נורא מצחיק ולא קשור, חח!.

 

עד כאן, רות סוף. עכשיו אני אתן המלצות ואלך להרעיל לעצמי את הקיבה עם אקומול ^_^.

 


המלצות:

-"את לא לבד" של "בוטן מתוק בקרקס". קצת מזכיר את סינרגיה. שיר ממש נוגע ומרגש. בלדת רוק לשמה! J

 

- "Matisyahu", החסיד שעושה לנו הכי הרבה כבוד והכי הרבה מוזיקת רגאיי שווה, בשיר הכיפי שהתמכרתי ""Youth.

 

- מצאתי להקה לא ממש מוכרת עם שירים ממש יפים ומגניבים שקצת דומים ל-3 Doors Down בשם Thousand Foot Krutch"". (משהו אלף כפות רגליים...חח), עם אחד השירים בשם " Absolute".

 

- "Word Up" המאגניב של "."Korn הורדתי סתם, והוא התברר ומשהו גדול!

 

טוב, יאללה, חברס', נהנתי לחרוש ולחפור פה, אז בייה ויומה טובה לכולמה!

פלורית הבבונית!

ציבורשקה!

נכתב על ידי Flora , 1/2/2007 13:11  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





10,392
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , צבא
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לFlora אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Flora ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)